יום אחד הגיע איש למרכז הכפר, גבוה וכסוף שיער ועל גבו ארגז
גדול.
כל אנשי הכפר התקבצו סביבו בעניין רב שכן מיסתורי ומעניין נראה
האיש.

"מה יש לך בארגז?" שאל בנו הקטן של החנווני.

ליטף האיש את ראש הילד ואמר "הפתעה !". פתח האיש את הארגז ושלף
מתוכו קופסא קטנה מעץ עם חלון מזכוכית.

אנשי הכפר הביטו באכזבה ואט אט פנו כל אחד לדרכו, רק בנו של
החנווני נשאר לעמוד במרכז הכפר שעיניו הגדולות והירוקות בוחנות
את הקופסא.

"זה כלוב לציפור, נכון ?" אמר הילד.

האיש כסוף השיער חייך וענה, "לא, זה כלוב לאנשים !"

הילד הקטן נבהל ונסוג לאחור, חייך אליו האיש ואמר "אל תפחד, רק
טיפשים נלכדים בכלוב בוא ותראה".

האיש מתח מתוך הקופסא מוט מתכת דק, מילא מיכל קטן וצדדי בקופסא
בנוזל ורדרד והתיישב מול המכשיר.

הביט הילד בסקרנות והתיישב לצידו. "אני לא רואה כלום" אמר
הילד
"סבלנות, עוד מעט זה מתחיל " אמר האיש.

הילד הביט אל תוך החלון בעניין ולפתע  אור בוהק יצא מן החלון
ואחרי האור נראו דמויות במסך באמצע דיאלוג בשפה  לא ברורה.

"ואווו" הילד נדהם למראה חדש ולא מוכר....

נעמד האיש התקרב אל הקופסא ובעט בצידה, בחלון הופיע איש שמן
ומזוקן ששר בקול בס עבה.

נעמד הילד התקרב אל הקופסא ובעט בה, בחלון הופיעה בובה ורודה
וענקית וסביבה קבוצת ילדים.

שוב בעט הילד בקופסא ובחלון הופיעו קבוצת אנשים הרודפים אחרי
כדור על גבי משטח דשא גדול.

הילד הביט בחוסר עניין ושוב בעט בקופסא בחלון הופיעו להבות אש
ועשן, ועשרות אנשים מדממים רצים לכל עבר, בעט הילד בבהלה
בקופסא ועתה גם עלו קולות בכי וצרחות מתוך הקופסא.

"אדוני תעשה שזה יפסק", קרא הילד על סף בכי אך האיש כסוף השיער
נעלם כלא היה.

הילד פרץ בבכי ובעט בקופסא שוב ושוב עד שהתייאש ורץ לביתו.

              ----------  הפרק הבא נכתב ממש עכשיו ---------