קרה לך פעם שישבת מול המחשב ככה באיזה 3 בלילה, כל הבית שקט,
הרעש הכי חזק זה הזמזום המרגיז
הזה של המקרר ששומעים רק בלילה, בלילה ככה כמו עכשיו, ומתחילים
לחשוב ככה על כל הדברים האלה שלא חושבים עליהם בשעות היום,
הדברים העמוקים האלה: על אהבה, החיים, על העתיד, דברים מהותיים
כאלה שרק להגיד משהו מהם למישהו והוא או היא, לא ממש משנה,
גורם לו להקרע מצחוק.
המחשבות האלה הדכאוניות, אלה שלא רוצים לחשוב אותם, אבל זה
הזמן שלהם, והם לא יוותרו, לא המחשבות האלה, הם יבואו ויתחילו
לעשות בלאגן בראש, קצת בלב, לא בוחלות בכלום, אין להם אלוהים,
ואז מגיע השאלה הקשה, זאת שחיכית לה וגם קיוות שלא תגיע, זאת
על האהבה הנכזבת, או משהו כזה, זאת שהתשובה עליה אמורה לפתור
את כל הבעיות, השאלה שכל שאר השאלות נכנסות לה בתחת ועוד נשאר
מקום לסוכר, השאלה הגדולה הזאת שת'אמת היא לא בדיוק עוסקת
באהבה הנכזבת אלא באיפה לעזעזל מוצאים את הדבר הזה שיסדר הכל,
זה נראה כמו אהבה כי זה מה שלומדים מגיל קטן, זה מה שחושבים כל
החיים, אבל זה יכול להיות משהו אחר רק שיעשה אותי מאושר, ולא
מאושר שטחנתי לאפה בסבינו וקיבלתי יותר עודף ממה שהייתי צריך,
אלא מאושר שהחיים קיבלו פתאום צד נוסף, רובד שרק מעטים זכו
לראות.
יאללה חפיף...

---------------------
צ'קי "פאקן" צ'אן