נאה לך לכתוב, אמרה.
והוא צייתן.
ברקים חלפו בעד,
ענני מוח,
מורידי גשם זלעפות,
ברכות.
והבוקר שהאיר שמיים
ביקש קורי לילה לשטוף.
מאוד, לאטה,
תכתוב עלי,
והוא צייתן.
חלקת עור ורדרד
מתכססת עם העיתים
והעיתון,
באין פרגוד עננים
ושקט.
ואת מושרת מעצמך
שאין לכתוב סונטת
הדם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.