את לא כמו כולן,
עינייך הן
לפני העצב.
השמש שקעה,
אבל את דולקת, מאירה לי
על לב שנשבר.
את תחברי אותו חלק, חלק.
את לא כמו כולן, הכי מיוחדת.
אבל אני לא יודע,
תגלי לי מי את,
תגידי לי מי את.
אבל אני לא יודע, את לא כמו כולן.
לתוך ערפל,
לאט לאט את נעלמת.
                       
                                      -משינה

אני לא ציירת. מעולם לא הייתי, ולעולם לא אהיה. מרגישה אפילו די רע לשים את
משינה לצד ציור שלי, אבל זה הפשוט השיר שהקשבתי לו כשציירתי.
הרקע, התחיל כציור אבל עובד במחשב, סתם, כי לא אהבתי את איך שהוא נראה.