אילנה נובו / הייתי חי |
בעיר הייתי חי, ושמש לקראתי
האירה את היום העירוני,
ההררי, ולו הייתי חי,
הייתה נושמת לי על הצוואר.
העיר ללא עבר, ובה לבי
ברח, כמו החוטם, ברחובות.
דקות ספרו ימים מתחילתן.
הזמן דייק, וחזרות רבות
מנעו לחזור. פריטה במיתרים
עזרה לרגע רק, ולא יותר.
ענף עמעם ונע מעל ראשי.
וכמו קיסר, אשר הודח מתפקידו,
חזרתי לביתי בחשיכה.
הייתי חי מבלי לראות ערים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|