הנה המתוקי שלי בא. איזה חמוד!
הוא שוב הפתיע אותי בביצפר. בא הישר מהבסיס, הוא נראה כל כך
סקסי במדים האלה שלו!
הוא אוסף אותי מביצפר עם המכונית המאגניבה שאבא שלו קנה לו
בדיוק כשהתחלנו לצאת, לפני שנה בערך.
הוא כל כך אוהב אותי! (ואני כמובן, מאוהבת בו מעל הראש!)
הלוואי וההרגשה הזאת לעולם לא תיגמר, אני לא יודעת מה אני אעשה
בלעדייו.
אנחנו מתחבקים.
הוא מסתכל לי לתוך העיניים עם העינים הכחולות והמדהימות שלו,
העיניים שגרמו לי להתאהב בו מההתחלה.
מספר לי על כמה שחיכה לרגע הזה שניפגש כבר, על זה שהוא חלם עלי
בזמן שהיה בבסיס.
הוא מנשק אותי, נשיקה מדהימה. כאילו ולא התראנו שנה שלמה.
ואני, אני בעננים! אני כל כך שמחה להיות איתו.

"כנסי לאוטו נוסעים לצפון" הוא אומר לי.
סתם ככה, רק הוא ואני.
אני מתה על זה שהוא ספונטני, שהוא עושה לי הפתעות. הוא הכי
חמוד שיש!
בעודנו בדרך הוא אומר לי עם הקול העדין שלו:
"תשני קצת בייבי, שלא תיהי עייפה. יש לנו דרך ארוכה".
הוא שר לי קצת, הוא יודע שזה עוזר לי להירדם, הוא מכיר אותי כל
כך טוב.
אני אוהבת אותו!
ברקע קולו העדין, עייני מתחילות להעצם.
אני נירדמת..


"סיון!" לפתע אני שומעת צעקה.
קול של אישה, זאת אמא, אמא שלי.
היא קוראת לי לקום כבר, לא לאחר שוב לביצפר.
אני פוקחת את עייני לאט לאט, בחוסר הבנה גמורה.
מזה? איפה אני? במיטה שלי? לבד?
שוב לבד?
כנראה ששוב חלמתי.
מסתבר שתמיד אשאר סתם עוד בחורה בודדה,
שמרשה לעצמה לחלום מידי פעם...