יָרֵחַ שֶׁל אֶמְצַע רוֹקֵד בַּצְּלָלִים
כְּשֶׁלֵיל עֲרָבוֹת מִתְפָּרֵע,
חוֹמֵק וְנִכְנָס,
מְחַיֵּךְ אֶל נֶהָג שֶׁנִּכְסָף
אֶל אַרְצוֹת הַצַּבָּר
וְנִדְקָר,
מִתְבּוֹנֵן - תִּינוֹקוֹת בִּשְׁנָתָם,
אַךְ זְמָנָם עוֹד יָבוֹא,
נֶאֱנָח.

זֶה הַלָּיְלָה הַזֶּה
שֶׁחָדַר אֶל
חַדְרֵי נִשְׁמָתֵךְ
וְזִמֵּן לְמִפְגָשׁ
אֶת לִבֵּךְ הָעֵירֹם
עִם מְחוֹל הַשֵּׁדִים,
הַפְּחָדִים,
וְעַתָּה הוּא עוֹצֵר וְקוֹרֵץ
וְנִזְכָּר.


מאי 2003

בהשראת "קיצון", מאיה בנימין
http://stage.co.il/s/188339