הסיפור מוקדש לסוזי הקטנה, שהיום כבר נעלמה למקומות אחרים,
והייתה נאמנה לי למרות הכל.

לפני כשנתיים חשבה סוזי שהכל הולך טוב בחיים שלה, היא גרה לה
עם צייר ביפו, הוא טיפל בה יפה, לא הקדיש לה יותר מדי תשומת
לב, אבל גם לא נהג לרדות בה, ופשוט נתן לה לחיות עם איתו ועם
אישתו בחייה השקטים של העיר היפה השוכנת ליד הים.

סוזי נולדה ב-1987, כשהייתה תינוקת החיים היו טובים, אפשר היה
להגיד אפילו שהחיים עברו לה בהילוך איטי, ולפעמים היא הצליחה
להעביר להילוך חמישי ולנסוע במסע החיים שלה קדימה בלי בעיות.

אך בחודש אוקטובר 1999 החליט הצייר מיפו שנמאס לו מסוזי, היא
רצתה לשתות יותר מדי, היא עלתה לו כסף יותר משהיה לו, והוא
החליט להציע לחברו הטוב מהתיכון, בחור נחמד מיבנה.
"קח אותה ממני, היא בובה, לא עושה בעיות, אתה תתאהב בה ממבט
ראשון." הוא אמר לו.
לחברו הטוב מיבנה לא הייתה אפשרות אחרת, הוא רצה אחת כזו, הוא
היה צריך אחת כזו בשביל הילדים שכבר גדלו, וגם הם היו צריכים
כבר כזו כמו סוזי שלנו, אז הוא לקח, מה הוא ידע.
סוזי הגיע ליבנה מבוהלת, מה זו העיר הזו, בקושי רמזורים יש פה,
אני לא מוכנה לחיות ככה אמרה, לפחות שהחברים החדשים שלי יהיו
אנשים טובים חשבה סוזי, אוי כמה שהיא טעתה.

בתחילה הכל היה ורוד, החברים החדשים שלה מיבנה היו לוקחים אותה
לטיולים, נוסעים איתה בחזרה ליפו כמעט כל שבת, נוסעים איתה פעם
לראשל"צ, פעם לחולון, מראים לה את העולם הגדול.
אך ביום אחד בהרצליה עולמה של סוזי התהפך, היא ישבה לה בשקט
וחיכתה לחבריה שיבואו לאסוף אותה, כשפתאום מישהו פשוט בעט לה
בצד, עד היום נשארה לה הצלקת וזה גם יישאר שם לנצח, הרופאים
אומרים שזה פשוט לא שווה את זה לטפל בסוזי הקטנה.

סוזי חשבה ששם זה נגמר. "לא נורא, אז מישהו בעט בה בהרצליה
שטויות, זה יעבור עם הזמן." היא חשבה לעצמה, אך כעבור כחודשיים
שוב סוזי נפגעה, אחד הילדים לקח אותה איתו לסיבוב על האופניים
שלו ובחושך הנוראי הילד החליט לקחת רוורס באופניים ונכנס
במשאית חונה, סוזי קיבלה מכה נוראית בגב, אומרים שהחוליה שלה
זזה, שמו לה ברזל בעצם, אבל שטויות, סוזי חזקה!
היא יכולה על כולם!

יום אחד נסעה שוב סוזי הקטנה עם הילד לר"ג, הוא היה צריך להגיע
לבסיס, הם רצו שניהם מגהה ברחוב ז'בוטינסקי, שלפתע עצרה לפניהם
המכונית ובמהירות לא נורמלית הגיחה מאחור שבי - חברה טובה של
סוזי.
שבי נכנסה בסוזי בטעות, ועשתה לה שפשוף נוראי.
שבי הייתה בחורה גדולה במיוחד, לא כמו סוזי הקטנה, שבי הייתה
כמו הלוויתן בסרט ווילי וכשהיא נכנסת בך, אתה מרגיש את זה חזק
אבל סוזי לא בכתה, היא פשוט המשיכה לרוץ ואמרה שזה לא כואב לה
בכלל, למרות שכאב לה כלכך.

היא החזיקה את זה בפנים, לא רצתה להגיד דבר, עד שיום אחד היא
כבר לא יכלה יותר, החברים החדשים שלה מיבנה שמו לב שהיא אוכלת
יותר מדי סוזי פשוט לא יכלה להפסיק לאכול  והיא בקושי זזה, היא
התחילה לרוץ והפסיקה, יום אחד היא פשוט לא יכלה יותר ועצרה
באמצע הכביש לנוח, החברים ניסו לשכנע אותה להמשיך ללכת אבל היא
בשלה, נשארת שם באמצע הכביש המהיר.

אז הם נטשו אותה שם והלכו עם מיצו החברה השנייה שלהם וסוזי
נשארה שם כל הלילה, היא פשוט לא יכלה לזוז, היה לילה קר מאוד
וסוזי היא לא תצעק היא לא תבכה, הם יחזרו, על ארבע הם יחזרו,
הם אוהבים את סוזי!

בבוקר, סוזי התעוררה והתחילה להרגיש טוב יותר, מישהו טיפל בה,
הוא לקח אותה על גבו והביא אותה אל בית החולים, שם טיפלו בסוזי
והיום היא מצליחה לרוץ מיבנה עד ר"ג וחזרה, רק אל תנסו לקחת
אותה לכפר דניאל, משם היא עלולה לא לחזור.
אנחנו אוהבים אותך סוזי!