עליתי אחרייך לחדר שלך,
עוד קומה למעלה.
אני שותקת לשתיקה שלך,
זה נראה לי הוגן.
מובלת כמו אסיר לגרדום,
רק שאני עושה את זה מרצון,
בוחרת בקלות להתעלם לחלוטין מהסיטואציה המופרכת,
המצחיקה מרוב גיחוך שלי ושלך יחד,
באותה המיטה.
שבים להילחם אחד בשני.
פושטת מעלי את הבגדים.
אני נותנת לך לגרד עוד חתיכה מהצלקת שהחלה כבר להגליד.
טיפות דם זולגות לי מבין הרגליים,
מכתימות לך את הסדינים.
אני מקווה, חשבתי לעצמי, שזה לא יורד בכביסה.


מאי 2003