The time is out of joint, oh cursed spite,
That ever I was born to set it right.

שקרן וחולם והוזה
נועדו זה עם זה.
הם אמרו, פה אחד
נפשותינו נקעו
מסידור מוסדי זה (אבל
אל תחכו),
שאנחנו ברי חליפין,
ואפשר להציב כל אחד
מאיתנו, אמנם,
יש דמיון, אבל יש
גם הבדל,

לעזאזל.

אז אמר השקרן איזה משהו
דבר שקר
וכולם האזינו,
כולם האמינו,
הוא אמר:
זה נועד להיות!

הוא אמר:
זה נועד להיות.

וכולם האמינו, כולם האזינו,
חיבקו את דבריו, ושמחו
וחיבקו,
והייתה שעת אושר גדולה.
אמונה, אמונה, אמונה.

החולם, כיוון שהיה אחריו
עלה לבמה  וכיוון צעדיו
ושתק שעה ארוכה,
ואחר כך דיבר כדקה.

על מה שאמר אי אפשר לחזור,
אך אולי התמצית היא כזאת:

הוא אמר: זה נועד להיות.

והוסיפו כולם לחבק זה את זה,
שמן ושמן את רזה ורזה,
אישה אחותה ואיש את אחיו
ואחר כך ערבוב, ואולי עוד סיבוב,

עד שפתע, בלי התראה,
עלה ההוזה וגאה,

ובצעיף מבטו השתקפו אות באות
נשים וגברים, ילדים וחיות,
בכתפיו הדלות השתרגו השרירים,
הוצמתו הלילות והותכו הבקרים,

הוא רצה לחבק את כולם, הוא רצה
לשים אצבעו על מצחם.

להתוות סימן, לנשק את הברך,
הברך, עשיתי את כל הדרך,
לאן? ובקול מנותק,

הוא שתק ושתק ושתק.