זה היה ריק. שבועות היא חשבה על זה, שבועות! וזה יצא ריק...
מי היה חושב? אז היא הציבה נרות בכל החדר, כמו שהיא תמיד ראתה
בסרטים וחשבה שזה יפה כל כך.
והיא קנתה לו זר פרחים גדול גדול, לבן לבן. הכל היה טהור כל
כך.
היא התרגשה, כולה צמרמורות ושמחה קטנה שהסתתרה מאחורי הרעידות.
מאחורי השמחה, ומאחורי הצמרמורת, עמדה ילדה יפה, נבוכה קצת,
מכופפת, לבושה סטן כחול, ומחכה. השיער היה אסוף כלפי מעלה,
והיא דאגה להברישו עם הידיים כל כמה דקות. היא התיזה את הבושם
האהוב עליה לאורך צווארה ואז מתחת לכותונת הסטן הכחול וגיחכה
לעצמה. טיפות הבושם הקרות דגדגו לה קצת בבטן.
עם החיוך והלבוש, הביישנות וההתרגשות, היא הייתה יפה. כל כך
יפה. היא נזכרה ששכחה לשים מוזיקה ברקע. בגלל הנרות, שהאירו את
החדר רק מעט התקשתה למצוא את הקלטת שרצתה להשמיע. לבסוף
כשמצאה, הכניסה אותה לטייפ, לחצה play ו..זהו. ועכשיו נשאר לה
רק לחכות לו. הוא הלך לרגע לדבר בטלפון, והיא מחכה. הוא לא
יודע, והיא מחכה. כבר הרבה זמן שהיא מחכה לו. לזה. ועכשיו זה
סוף- סוף הזמן. הוא נכנס לחדר שנייה אחר שסיימה את הרהוריה,
והיא עדיין לא הספיקה למחוק את המחשבה מהפרצוף, כשהוא החל
למלמל עם חיוך בפה וטלפון ביד תוך בחינת החדר שעיצבה במיוחד
בשבילו. ההתרגשות שלו הפחיתה משלה, ובחדר נותר מצב של איזון.
היא נרגעה, הוא התרגש אפילו יותר. ממניעים משלו בטח. לכל אדם
יש סיבה. אבל נראה היה שהוא אוהב אותה, זה הרושם שנוצר. היא
התקרבה אליו עם מבט שלא ראה בעבר והחלה מפשיטה אותו. החיוך שלו
נעשה רציני ברגע שהחולצה ירדה, ועמוק ברגע שנגעו עם רגליהם
במיטה.
וזה קרה.
אחרי שבועות של המתנה ותכנון, החדר התפוצץ מאהבה. זה מדהים כמה
אהבה יכולה לבקוע מאדם אחד. כל כך הרבה אהבה.
כשזה נגמר, היא עדיין חיכתה למשהו, זה נראה בעיניים. היא חייכה
אליו בקושי ונקשה לו על האף תוך שהוא מחבק אותה חזק- חזק. הוא
האדם המסופק ביותר עלי אדמות, היא חשבה.
המבט המחכה שלה התחלף במבט חושב. היא פשוט שכבה שם וניסתה
להבין. היא הביטה על המחויך ששכב לצידה, והרגישה ריקנות. כאילו
האקט שהתבצע רק הרגע שאב ממנה הכל ולא השאיר כלום בתמורה. היא
לא אהבה אותו.עכשיו היא סוף- סוף גילתה את זה. ולפעמים
העיוורון הגדול ביותר, הוא העיוורון העצמי. אבל עכשיו מה? חבל
עליה. חבל עליו...
עם כל התהיות שלה- היא נשארה שם. הקלטת שהשמיעה הגיעה כבר
לסופה, הרעד שחוותה נפסק כבר קודם, הלבוש שלבשה ירד עוד
בהתחלה, והנרות שהדליקה דעכו, וחלקם כבר נמסו לחלוטין.
רק את האהבה לכאורה, שאותה רצתה באמת לשנות- לא הצליחה לשנות.
סטטיות רגשית מוחלטת.