היא אחזה בסלולרי שלה צמוד לאוזנה, כאילו מתחבאת בתוכו ממטר
נהגי המוניות הרעבים שהציפו את התחנה המרכזית. היא יללה והוא
האזין מצידו השני של הקו. היא רצתה שיציל אותה מכל אותם גברים
נואשים של אמצע הלילה בתל אביב, שיאסוף אותה אל בין זרועותיו
וייקח אותה לעולמות אחרים בנשיקתו שתבהיר לכל השאר שהיא רק
שלו. היא מוחה דמעותיה בעודה מוצפת ברגשות מעורבים, מנסה לצאת
מסבך הרגשות שיצרה ולמצוא את עצמה. צריכה אותו וכועסת שהוא לא
מחבק אותה, לפחות דרך הסלולרי שסוללתו כמעט נגמרה. אבל הוא
רחוק ממנה, מהמקום הזה, מהסיטואציה הזאת, רחוק בתוך מיטתו
בבסיס חיל הים. |
