יש לי תיאוריה.
התיאוריה הזאת בעיקרון אומרת שהדברים תמיד מסתדרים לטובה.
איך רכשתי את התיאוריה הזאת? אין לי מושג!
אבל היא די נכונה.
חבר שלי, שכל כך רצה להכיר בחורה במשך כל כך הרבה זמן והיה ממש
מתוסכל - הכיר מישהי.
ולא סתם אחת חביבי...

משהו ז'ונס דלה-ז'ונגלר!

אני תמיד אמרתי "אין שום טיפים בנושא איך להכיר בחורות... או
שזה קורה או שלא...".

-דרדסבא תמיד אומר...

מה אם הדברים בסופו של דבר לא יסתדרו לטובה?
חשבתם פעם על זה?
אבל רגע...
איך אני יכול להגיע לנקודה הזאת שהכל חרא, ולהגיד "זהו, הדברים
לא הסתדרו לטובה, אני לא מאמין יותר בתיאוריה הזאת", כשבעצם
לעולם אין סוף לשרשרת האירועים שאנחנו עוברים בחיים!
אולי מאותה נקודה, הדברים יובילו לכך שיקרה לי משהו טוב, או
איזה שינוי באישיות שלי לטובה.

אז בואו נניח שהדברים כן מסתדרים לטובה בסופו של דבר.
איך אנחנו יודעים מתי זה ה"בסופו של דבר" המחורבן הזה?

-זה עוד רחוק דרדסבא?

למה אני מצטט את הדרדסים? אפשר לחשוב שהם שייקספיר.

למה אי אפשר פשוט להעריך את הרגע הנתון... להוקיר אותו כאילו
הוא היה האחרון...
(זה היה ציטוט מתוך הסרט מורטל קומבט, עכשיו אני מרגיש גבר)
תמיד עסוקים בלרדוף אחרי דברים, תמיד מרגישים כאילו מישהו
מאחורינו עם רובה, ברגע שנעצור לנוח קצת הוא ירה בנו.

למה לרדוף אחרי נשים? תנו להן להגיע ברגע הנכון, בזמן הנכון,
במקום הנכון (זה סתם קיטשי) ואז לכו על זה יא מכוערים.

טוב.. אני רוצה לעשות את המונולוג הזה קצר, שלא יחשבו שיש לי
בעיות נפשיות ואני מדבר לעצמי יותר מדי (שיחשבו מה שהם רוצים
יא דפוק! ממתי אכפת לך יא אפס!)
היי! תשתוק! אכפת לי מה חושבים עליי!! (אה באמת? זה לא מה
שהפגנת כשהלכת ברחובות תל אביב והורדת את המכנסיים ונקרעת
מצחוק, נכון? יא אפס קטן)
זה היה סתם! תפסיק כבר אתה יודע שאני סתם עושה שטויות כאלה!
(אתה הומו)
אמא שך יא בנזונה.
(אחותך יא מכוער)
אין לי אחות!
(דודה שך יא באשל)
אבא שך יא חרא! סתום כבר!

אהה... מצויין הצלחתי להשתיק את האני-השני.
אני שונא אותו... הוא מה-זה מתמס.

בכל אופן,
Ain't life a mother fucker?

אז בואו נהנה מהם כמה שרק אפשר!

כל טוב, שלום על ישראל, שישו ושימחו, ביצה וחמיצה, בלה בלה.