שימי עובדיה / את והגורל |
התמונות רועדות וזה לא אני.
קולך הענוג מהדהד סביבי
לפתע דמותך ניצבת מולי
החלטת להתגשם ולגעת בליבי
אך אני חושש, קפאתי במקומי
איני מסוגל לנוע, אין נחת לנפשי
גופי סוער בקירבי ואין שומע את קולי
ואת כבר צריכה ללכת
נשמתי אלייך זועקת
אורך הזוהר הפך חיוור
דמעותייך זלגו ושפתותיך נעקמו
חיש מהר נעלמת
ואני לבדי בחושך המוחלט
כורע על ברכיי ומתייפח אלליי
גורלי צחק והראה פרצופו
הוא לקח אותך ממני זה היה מבוקשו
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|