תמיד אזכור את השיר ששם נוגן
בפגישתנו הראשונה בפאב המוזר,
תמיד אזכור את רקוד ה-slow
אשר התחלתי להתאהב כבר במהלכו.
חשבתי אז לעצמי הכיצד אפשרי
לשמר את ריקודי עמך לכל החיים
ולא אשכח לעולם את הרגע הקסום
שהרגשתי נגיעתך בי עם חזך הזקור
ואיזה ריגוש בי עבר;
חבל על הזמן !
בעצם הקדמתי מאוחר למוקדם
כי בהתחלת הריקוד לי אמרת:
"אף פעם לא רקדתי כל- כך צמוד
עם גבר שבשבילי הנו זר גמור,
אתה יודע שאישה צריכה להיזהר עם לבה
אבל לא נראית לי מסוכן מאיזשהי סיבה
עד אותו רגע שאליי חייכת
ואז כבר לא הייתי כל-כך משוכנעת."
אני זוכר שאפילו כאשר המנגינה פסקה
נותרנו חבוקים וגופנו המשיך לנוע בכוח ההתמדה;
שנינו כנראה חשנו באותה תחושה-
שזאת רק ההתחלה של המסע
שזימן לנו הגורל הנדיב
עם זרים הפתוחים להרגיש.
14/08/02 © |
