[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ניקול עילם
/
רוני שלי

"הוא חזר" קפצה בתוכי ילדה קטנה והתחלתי לרוץ לעברך, משתחלת
בין האנשים ברחוב "רוני רווונייייי..." צעקתי לך ואתה בקושי
הסתובבת. התקרבתי אלייך, טפחתי על כתפך "רוני" קראתי בשמחה,
הרמת אליי מבט מזוגג, וחיכיתי שתחיייך חיוך רחב, כמעט כמו שלי
"מי את??" שאלת בקול צרוד שבקושי זיהיתי, לא קישרתי בין רוני
שלי לקול שבקע מהשפתיים שלך. בין רגע הייתה לי בחילה "רוני זאת
אני, גיל." לחשתי, ואתה הוספת להביט בי במבט שואל, דמעות עלו
לי בעיניים "לא משנה" זרקתי לעברך, הסתובבתי ללכת, וזה
מוכר...כל כך מוכר. "גילי?" שאלת, ועינייך התרחבו, הסתובבתי
ועל הלחיים שלי כבר היו הדמעות "גיליייי!" קראת וחיבקת אותי
בטירוף, קצת נבהלתי אפילו. היה לך ריח נוראי, בכלל לא זהיתי
ממה. ליטפתי לך את השיער שהתארך, והוא לא היה חלק כמו פעם,
ניכר בו שלא חפפו אותו כבר תקופה ארוכה.
התיישבתי לידך על הספסל "אז מה, מה שלומך? איפה אתה גר?" זאת
נשמעה לי שאלה טיפשית, אבל לא ידעתי מה להגיד, ויותר מזה כל כך
דאגתי. רזית, רזית נורא, והעור שלך נראה אפור, המבט שלך כבר לא
ננעץ, סתם מרפרף.
"בואי" קראת בהתלהבות "בואי אני אראה לך, גילי, בואי" לקחת את
היד שלי ומשכת אותי מהספסל.

"פה אתה גר?" שאלתי אחרי שעמדנו כמה דקות בארון המזערי והמעופש
שכינית הבית שלך, היה שם מלוכלך וחשוך, הברז דלף, ועל
הרצפה...היו זרוקים מזרקים, קופסאות סיגריות ריקות, המון בדלי
סיגריות... ובתוך כל הבלאגן מזרון אחד מלא בבוץ שהריפוד שלו
היה קרוע לחלוטין. הוכחה סופית לכך שהתמכרת לכל הדברים שהעדפת
על פני.
"נכון שזה אחלה מקום?" שאלת וחיבקת אותי מאחורה, כמו פעם, חוץ
מהקול שעדיין צרם, שלא איפשר לי לשכוח שאתה כבר מזמן לא רוני
שלי, והריח שהתפשט בסינוסים, והבחילה....

הסתובבתי אלייך והבטתי בעיניים שלך, מאמינה שאם אסתכל בהן
מספיק אני אזהה את המבט הזה שלך, החודר, אבל העיניים שלך ריצדו
בעצבנות.
נישקת אותי, זה היה כל כך אכזרי מצדך. כל כך הרבה זמן דימיינתי
את זה ועכשיו הראש שלי היה ריק, פעם... לפני שהפכת לרוח-רפאים,
אני חשבתי לעצמי שאם תנשק אותי, רק פעם אחת ותגיד לי שאתה אוהב
אותי, זה יהיה הדבר הכי נפלא בעולם. אני כל-כך עייפה מלהיות
הילדה הכי עצובה.
"אני אוהב אותך" אתה אומר וזה בכלל לא נשמע כמו שדימיינתי "גם
אני אותך" אני לוחשת, יש לי דמעות בעיניים, ואין לי מושג למה.
אתה מוריד לי את החולצה ומשכיב אותי על המזרון המעופש והרטוב,
הריח מסביב מגעיל ועל התקרה יש קורי עכביש, אני מתרכזת בקצב
טיפות המים הדולפים מהברז ועוצמת עיניים.
בפעם הבאה שתיעלם אני כבר לא אהיה פה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שלי, בדרום.





מתוך "101 דברים
ג'ינג'יים"
בהוצאת פאקינג
ג'ינג'י שאינו
חושף את
מקורותיו, בעיקר
כי החבר של שלי
נשמע מאוד
מאיים...


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/5/03 16:01
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ניקול עילם

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה