גור קימל / את מול בלילה |
קשה לי לנשום
פותח עינים
רואה רק אדום
מקרוב את עוד יותר מושכת
ואין יותר קרוב מזה
מרחוק את כמו מלאך בגשם
טיפות לא פוגעות
בפנים של קסם,
פתאום שולחת לי מבט
את מחיכת
עוד נר שם בפינת החדר
נדלק כמו ברק
שפתיים מלטפות
ידיים מנשקות
אז אני עוצם עינים
מתוך ערימה של כימיקלים
הלב מתחיל לפעום
בתוך ליטוף אחד
אני מרגיש שוב
אחרי שנים כה ארוכות
תחושה קטנה של חום
עמוק בפנים
גם בשניה אחת מספיק
אחרי שנים
אני מרגיש
וזה עוזב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|