גל נולד ביוני 1959 בחיפה.
הוא היה ילד חייכן, ממעט בדיבור וחסר שיניים, כי הוריו נהגו
לתת לו מוצץ עם סוכר כדי להרגיעו, הוא זוכר בבירור את המקום בו
הוצבה מיטת התינוק שלו, מסמר שננעץ בלחיו ממכונית העץ ליד ארגז
החול בגן נעמי והשאיר בו גומת חן, את תחפושת האדמירל הלבנה
איתה הלך בגיל שש עם סבא ירוחם במרכז הכרמל, מכונית מירוץ
מצינורות ברזל אדומים והגה דמוי ירח, את הציפס שסבתא יונה היתה
מכינה לו עם מיכסה ושמן כנראה לא מספיק חם שהיה נראה כערימה
דבוקה ולא מוגדרת וטעמו גן עדן בלתי ניתן לשיחזור. הוא זוכר גם
את המושכות שהיו תלויות תמיד בגן למשחק בסוס ועגלה, הוא תמיד
היה העגלון, הוא גם תמיד היה הרופא ולא הסכים שיטפלו בו וגם לא
עצם עיניים כשאמרו, והיה רוקד עוגה עוגה לבדו כי לא אהב להחזיק
ידיים במעגל ואז הלך לכתה א בריאלי ואבא שר חמש שנים על מיכאל
והוא בכה.
ביסודי אהב במיוחד לתת מכות, הוא היה הגבוה בכיתה ועמד אחרון
בתור במסדרי הבוקר של המנהלת, אבל לא היה חכם על חלשים.
שיחק שעות עץ או פלי על ניירות של מסטיק "עלמה", חמש מקלות,
דודס ודג מלוח, למד פסנתר וסייף והרביץ לכולם אבל לא לבנות.
דוד היה סוחב עבורו את הילקוט לביה"ס וחזרה והוא היה שומר על
דוד שלא יכו אותו בהפסקות, פרוטקשן אשכנזי של שנות ה- 60
המאוחרות.
את זמנו הפנוי חילק בין דיפדוף באצבעוני, דייג של דגי זהב עם
מסננת בבריכה של גן שמואל ואת עיקר זמנו בילה בגינה על עץ התות
שהיה אוירון, חללית וצוללת בליווי קולות אוטנטיים ובחקר עולם
הנמלים שלמרגלותיו, הוא היה עושה להן מבחני עמידות במים ואפילו
נפט ואלה ששרדו היו מקבלות ערימת סוכר שהיה הולך במיוחד להביא.
פחדיו היחידים היו לקבל מכתב מהמנהלת להוריו והנורא מכל לבוא
הביתה עם "כתם שלא יוצא" מתות שחור או מרימון.
את נעוריו החל ברגל שמאל, לחברו הטוב באותם ימים , יונתן' גדלו
כבר מלא שיערות למטה וגם נהיה לו כזה גדול, אז הוא הלך לד"ר
שרונק רופא עור ומין וישב בתור עם פתקי קופת חולים "אסף" שלקח
מהמגירה של אמא, הוא יצא משם לאחר בדיקה מביכה ובידו מרשם
לכדורים חומים שהיה כתוב עליהם משהו עם זרעים. הוא אכל אחד
וזרק את הקופסא כי פחד שאמא שכל כך אהבה לחטט במגירותיו תמצא
אותם.
למזלו הטוב לא חלפו חודשים מעטים והכדור הבודד עזר והשיערות שם
למטה צמחו.
היו לו אופניים ראלי עם מהלכים שהביאו במיוחד ממצמן בתל אביב,
הוא קיבל ראדו לבר מיצווה במלון דן, ושתה בצימאון את תורת
החיים של הוריו המתעשרים, פיתח טעם למותגים, היה אומר כמוהם
מילים ארוכות עם עדיפות לאנגלית.
את זמנו הפנוי בילה עם דני הבן של בעל חברת המלח שניצח את אבא
שלו במכרז על החברה.
הם היו צדים יונים עם רובה אויר ,סרטנים עם חניתות בבריכות
המלח ודגים במבצר של השייטת באישור מיוחד, אבל בעיקר הם היו
מדברים על החיים , על איך יהיו עשירים בזכות עצמם, על איך
האבות שלהם עושים כסף אבל לא נראים בכלל שמחים ונהנים, על איך
האמהות שלהם לא עושות כלום ורק כל הזמן מתלבשות ומכינות אוכל
למסיבות. הם בנו להם קודים של כבוד בינהם וכלפי אנשים אחרים
שמחזיקים עד היום.
בגיל 16 גל נסע עם אביו לאולמפיאדה במונטריאול והיה בוושינגטון
בחגיגות ה- 200, היתה לו חליפת ספארי, אבא שלו בכה כששמעו
במלון שמבצע אנטבה הצליח והיה שבריר שניה באיזה אוטובוס לאן
שהוא שהסתכל על אביו ובראשו עברו המילים "אני כל כך אוהב אותו
למה הוא מתנהג כמו שמוק, אני כל כך מעריץ אותו אז למה הוא כל
הזמן משוויץ בפני כאילו אני לא רואה לבד את הצלחתו". היה לו
משבר פנימי נורא,
לימים נזכר באותו רגע כשלמד על "אנה או" שחטפה שיתוק היסטרי כי
חשבה להרוג את אביה החולה.
הוא הלך פעם אחת בחייו לדיסקוטק, עשר פעמים הלך לפעולה בצופים,
ניגן פסנתר אבל בכלל אהב סקסופון, זכה במדלית זהב בסייף באיזה
תחרות של מכבי צפון, עדיין הלך מדי פעם מכות וכשהיה לו כבר
טוסטוס היה חבר של אורית שהביאה לו תקליטים של אנגלברט
הומפרדינג .
הוא סגר את ברז הדלק של הטוסטוס וכשזה עצר במפתיע ליד ספסל
חשוך בעליה של סטלה מאריס הוא נתן לה את נשיקתו הראשונה .
הוא לא באמת רצה יותר מזה ואחרי כמה זמן עברה לגולן שרצה הרבה
יותר וכבר היה לו שפם.
הוא בילה עם דני שאסף לו חברים ומדי פעם היו כולם יחד אבל הוא
לא אהב אותם בכלל.
הוא סיים את הבגרות בלי לשים לב ובציונים מחורבנים, מורשתו
התרבותית כללה את דנידין , תוכידס , שבעיה סודית, פטריק קים
ובול(עיתון פורנוגרפי של אותם ימים) שהיה מחביא בחצר כי אמא
חיטטה במגירותיו ודרך אגב הוא לא הכין פעם אחת שיעורי בית
מאותו יום בכיתה ג' בו שכח להכין ופתח וסגר את שרוכיו שיעור
שלם כדי לא להביט בעיני המורה שברוב חוכמתה ביקשה ממנו בסוף
השיעור לבוא אליה עם המחברת. מאותו יום עם המורה כרמלה לא הכין
שיעורים עד סוף הבגרות ולא חש עוד את אותו פירפור בבטן התחתונה
שלימים ילמד שניקרא חרדה.
ואז הלך לצבא וביקש ללכת דוקא לשיריון, לא אהב לרוץ אחרת היה
מבקש גולני אבל שיריון התאים לו, הוא החליט במחשבה צלולה לרדת
אל העם.
הוא היה נהג של טנק ואחכ מפקד ואחכ קצין ואז הגיעה רותי וטרפה
את חייו שנה שלמה היו חברים טובים והוא התעלם לחלוטין מרמזיה
הבוטים עד שבאה אליו לבקר ברמתהגולן ואנסה את בתוליו והוא כבן
21 שנה.
אביה היה פרופסור גאון והיא קראה ספרים והוא היה כותב לה
מכתבים של שניים עשר עמודים מלאי נפתולים הארות וצללים והיא
היתה עונה לו והוא היה מופתע.
הוריה בכלל לא היו עשירים והם בכלל גרו ברוממה ובאורח פלא
שנישגב מתחום הבנותיו לא היתה בביתם אוירת נכאים ודוקא היה שם
נחמד.
היא קנתה לו את גונתן ליוינגסטון השחף והקדישה ל...איש שלי ואת
הנסיך הקטן ואת הרמן הסה וניטצ'ה ואיין ראנד, תמיד עם הקדשה כך
שלא יוכל לסרב ובכלל ירגיש ככלב ציד התר באפו אחר הרמז לפרק
הבא, המסתתר לו בספר תחת איזו שורה.
היא גם רשמה אותו ללמוד בירושליים כשהיתה מדריכה בבית ספר שדה
במעלה אפריים הוא בחר כלכלה כמובן מאליו ופילוסופיה כי בדרך
לקפטריה פגש חברים מהצבא שאמרו בוא איתנו והוא בא. מומי ואבנר
היו לומדים למבחנים ויום לפני היה בא והיו יושבים יחד על
הסיכומים, הוא קיבל ציונים מדהימים על מבחנים ועבודות שהיה
משחרר בשירבוט קליל, כשהיתה לשגרה התופעה שמקבל יותר מהם מומי
הבן של הפרופסור אמר שהוא שרלטן ואבנר דוקא אהב אותו והוא היה
כל כך מוזר.
ואז באה מילחמת לבנון , הוא נשק לרותי הדומעת על מיצחה כמו
באיזה סרט על מלחה"ע השניה והלך בלב פועם שימחה עם חייליו ואחד
עשר טנקיו לרומם הממלכה. הוא שנא ביזה ושבר כל מה שמי מחייליו
לקח ואף שלח לכלא, אבל עצר עם משאית בטיול ואכל עם חיילו עץ
שלם של דובדבנים , הוא הקפיד באדיקות על טוהר הנשק של חייליו
אבל אסף "ביונטים" מרובי חלליו ואהב, כל הזמן אהב, את הקרבות,
את העולם, את אלוהים, את רותי את אבא ואמא ואת דני ובעיקר את
החיים, הוא הרגיש שמחייכים אליו בלי הרבה הסברים, והמשיך לכתוב
מכתבים ארוכים.
הוא חזר אל שוקת שבורה היישר ממצעד האימפריה למבחן הקובע במבוא
לכלכלה אחרי חמישה חודשים שבהם הסטודנט כלל לא היה.
ואז הזדמן לו הספר "כעוף החול" של שמואל פיזאר" , ולאחר פחות
מיממה עזב מאחור את שאריות לימודיו והודיע לרותי שנוסעים
לאירופה להיות עניים, להרגיש כאדם היוצא ממחנה ריכוז ופיג'מה
לגופו ותו לא, וכך היה חצי שנה החל ביוון שם גנבו אוכל וישנו
על גגות ואכלו פעם ביום בחמש אחהצ ומצאו עבודה במפעל מלפפונים
הוא כסבל והיא כשוטפת עם נשות יוון המצחקקות בשחורים בכל פעם
ששוטפות מלפפון שנחשב מהגדולים. הפליגו לאירופה , ישנו ברכבות,
המסלולים נבחרו על פי אותן רכבות היוצאות בערב ורק בבוקר
מגיעות, כך דילגו מרומא לפאריז ומהאמסטרדם לקופנהגן, הוא עישן
סאמסון היא אכלה פירות והם היו מאושרים, רותי רצתה שיהיה קצת
יותר מתחשב וקצת יותר מיקלחות.
הם חזרו לשנת הלימודים הבאה, הפעם פילוסופיה מורחב ורותי בכלל
עבדה בסטימצקי של ירושליים והוא גנב איתה את כיתבי אפלטון והם
ברחו יחד על האופנוע, אבנר עדיין אהב אותו אבל היתה לו חברה
והוא סירב להשתתף בשיחות חולין וישיבות לקפה אחרי סרטים, אז
אבנר הזמין והוא לא בא ומומי, הוא התחיל ללכת עם בירקנשטוק
ולשבת בספריה כמו איזה שמוק. ודני התגרש ונסע לבוסטון ללמוד
והוא היה נוסע עם רותי כל שבת למדבר עם האופנוע והיה מבקש ממנה
שתהיה בשקט כי הוא מקשיב לאלוהים, ואח"כ חומוס בבית לחם והביתה
ללימודים.
ואז נמאס לו מרותי והוא אהב כל כך את החיים, הוא ביקש ממנה פעם
שתהיה לו לעוגן בחוף מבטחים ופתאום בכלל נמאס לו מעוגנים.
הוא הרגיש שהיא לא אוהבת אותו מספיק , כמו שלא אוהבת באמת
לעמוד בים בגשם מול רוח פרצים סתם ככה מחובקים, היא רצתה
להתחבק אבל בבית עם סדינים.ובכלל רצתה אותו קצת שונה, אז מה אם
נתנה לו את כל הספרים , זה לא אומר שהוא צריך להדמות כל הזמן
לגיבור הראשי, ובכלל העולם לא שחור ולבן והווארד רוארק העומד
בראש הצוק הוא רק דמות וכיף לדעת לעיתים לעגל פינות.
הוא כתב לה שיר על רכבת וגורל, ומכתב בו הודה לה על ה dignity
שהטמיעה בחייו, נשק למיצחה כמו באיזה סרט אהבה עם קלארק גייבל
ששלוש פעמים בחייו נגרר אליו ובשלושתן נירדם ונסע לאמריקה לזמן
בלתי מוקצב.
הוא פגש ידידים, קיבל מאדווה שגרה בבנין מלא כושים בסאן
פרנסיסקו שיעור ראשון בגראס ומעולם לא ניסה סמים יותר קשים כי
הוא חס על מוחו האהוב והם אפילו לא הזדיינו למרות שאדווה היתה
עירומה וגופו המסומם נורא רצה, כי הוא אף פעם לא מזיין סתם
ואין סיבה הולמת לאשר חריגה. למחרת יצא עם ישראלי אחד שפגש
באכסניה לטקסס לשתול עצים.
שלושה חודשים במחנה כמו של צופים, חמישה סנט לשתיל מצאת החמה
ועד שתלך לדרכה.
רק הוא באוהל עם קופסאות שעועית ולחם לבן פרוס שנעלם כמו ספוג,
האיש ההוא עזב אותו אחרי יומים היה לו קר, החליפו האוהל
והג'ריקן בווקמן ונפרדו. כולם היו בקרוואנים ברמות גימור שונות
ולכל אחד היתה מדורה אבל אחרי שבוע כבר היתה מדורה אחת באמצע.
היה שם איש שאכל קופסאות של אוכל חתולים עם עט סטבילו כחול
כזה, חד פעמי והיה אחד שמכר גראס ואחד שהכין לו טאבולה מספר
בישול שהיה לו על המדף בקרוון ואחד שהיה לו לוח שח של סבא שלו
והוא היה הכי חזק שם וכשניצח אותו כמה פעמים בשח אמר לו ששונא
את ישראל כי ב-73 רצו לשלוח אותו להלחם ולא מבין למה צריך למות
בשביל כמה יהודים עשירים, והיתה ג'ולי סטודנטית בחופשה שבאה
לעשות כסף והוא זיין אותה בנחת על עלי שלכת רכים, זה לא היה
זיון סתם כי הרי עכשיו הוא בתפקיד הקלברי פין.
משם הוא נסע לבקר את דני בבוסטון, שלוש יממות נהיגה במוסטאנג
התכלת הישנה שקנה עוד בסאן פרנסיסקו בהתחלה, כך החליט וכך עשה
והגיע לדני עם דלקת עיניים מחוסר שעות שינה ועודף עשן סיגריות,
כנראה חשב שאם יעשן, הפחד להשרף ישמור עליו ער.
אצל דני הוא היה בעיקר מעשן וצוחק מול שלג בטלוויזיה ומול
H.B.O. (תחנת כבלים שהיתה אז פופולארית) ולמד לאהוב את פיל
קולינס אבל עדיין הכי אהב את " את חירותי "של חווה אלברשטיין
ואת "ג'סי" של ג'ניס איאן, שרותי הקליטה לו עוד בצבא קלטת
שלמה של פעם זה ופעם זה לסירוגין ולבקשתו.
הוא התגעגע לרותי והיה כותב לה מכתבים ארוכים ומתקשר ומספר,
איריס אחותו סיפרה לו שבאה אליהם המון, הוא לא הבין למה וכתב
לה עוד מיכתב, דני היה חוזר מהלימודים והיו אוכלים יחד ומעשנים
ודני היה נהיה פראנואיד ואומר כל הזמן שקט, כי השכן שגם השכיר
לו את הבית היה שוטר במדים. ולא ישנו יחד כי דני אמר שירחץ
רגליים אז נעלב והייו מדברים כל הלילה בין שני החדרים, (טוב זה
לא היה ממש רחוק)
ואז שלחו את דפנה מהשגרירות, היא היתה סטודנטית ב-"לסלי קולג'"
לטראפיה באומנות וחיפשה עבודה ודני חיפש בדיוק עוזרת לנקות
אחרי הבלגן והפירורים שעשה לו בבית. היא הגיעה ואמרה שלום אני
דפנה והוא אמר לה אני גל, איפה דני שאלה, בלימודים ענה ולא
הספיקה להיות עוזרת אפילו דקה, הם דיברו רגע ואז התיישבה
ודיברו שעות בעיניים נוצצות, תלתליה זהב לחייה בולטות והוא
מאוהב.
הם טיילו בשלג ורקמו אגדות, הוא ישן אצלה והיא לא הרשתה לו
לישון עם טי שירט ואבא של שכי גיסו מת פתאום, אבל כשהוא הרס לה
מפה עם ריבה היא לא אמרה כלום על כתם שלא יוצא ואפילו לא נזפה
בו ולא עשתה פרצוף חמוץ והוא אהב אותה באותו רגע כמו שלא אהב
מימיו.
אחרי שבוע שהיה ללא ספק תקופת חיים הם רבו על משהו והוא הלך
ובחצי הדרך לדני הסתובב וניכנס בדלת שהשותפה הסאדו לסבית
ורוניקה פתחה, הלך ישר לחדרה נעמד בפתח ואמר, או שאנחנו
מתחתנים עכשיו או שאני הולך לעולם, היא הביטה בעיניו חייכה
חיוך קטן ורק שאלה "אבל מה עם מרטין ?" (זה החבר הארכיטקט
האירי שהיה לה בניו יורק) והיתה נוסעת אליו כל שבת כבר שנה,
חוץ מבשבת האחרונה כי אמר לה שיהיה עצוב עם לא תישאר ויקשה
עליו געגוע עד שיעבור יום ראשון כשתשוב. בואי עכשיו ניסע
להודיע לו, אחרי 10 דקות שארזה היו במוסטאנג התכלת דוהרים לניו
יורק, הוריד אותה ליד ביתו של מרטין בשביעית ונסע. היא ביקשה
שעתיים והוא עישן גוינט וכמעט נכנס לשחות בהדסון , נראה לו
הולם כקישוט לקורות חייו באותו הרגע, בשלוש ורבע לפנות בוקר
נכנסה למוסטאנג בוכיה, הביטה בעיניו שניראו קצת לחות ונתנה לו
נשיקה, נסעו לבוסטון חזרה לבדיקות הדם בשביל החתונה, מצאו בית
כנסת קבעו לעוד יומיים והלכו להתקשר להורים.
רצה הגורל ויצא האחד באפריל והוא אומר לאבא "אנחנו מתחתנים",
אבא מבקש את דני ודני נבוך ונשבע (בקודים אסור להשבע לשקר
לעולם).
חכו לנו נגיע, אין צורך הוא עונה , ואיך בכלל קוראים לה ? דפנה
הוא עונה, הטייפ פועל ומקליט את השיחה שתיקה מוחלטת מהצד השני
של האוקיאנוס ובסוף ברגע אחרון של גדולה הוא אומר מזל טוב
ושואל אם רוצה לספר לאמא, "תספר לה כבר אתה".
חמש בערב, עוד שעתיים חופה תופש אומץ לצלצל לרותי "אני מתחתן"
יאמר לה, תשלח לי תמונות היא עונה "אנצור אותך תמיד" מסתיימת
השיחה ודני מלווה לו קורדרוי וסוודר נורווגי כדי שלא תהיה
בושה.
בבית הכנסת חמש חברות של דפנה מהלימודים, דני ובעל של אחת שבא
להעיד ,דפנה לובשת שחורים וצהוב וברקע "את חירותי" ורבי שממלמל
באשכנזית וכוס דורלקס והיה לו רגע של חרדה מהכוס כמו אז בכיתה
ג כשלא הכין שיעורים. נגמר, הולכים למקגארט לאכול ירקות
מצופים,
שותים וודקה בים גועש ודני מלווה להם את מיטת המים לליל
הכלולות.
הוא גם לא אכל סטייק בליל כלולותיו וגם לא זיין כי היה שיכור
מדי והיא חיכתה לו מחייכת עד הבוקר ותלתליה זהב והוא כל כך
מאוהב. למחרת נסעו למיין לקטוף אוכמניות 5 דולר לדלי, הם גרו
ב-REST AREA ליד פומפה של מים ממנה שתו והתרחצו, ומדי פעם שחו
באגם, בדרך לשם החליפו המוסטנג ששווקה בוואן מיושן, בו הם גרו
חודשיים עד תום העונה ושבו לניו יורק להכיר המשפחה, הוריו
ואחיו הקטן הגיעו בטיסה והוסעו למלונם המפואר בוואן המיושן
התנגשות.
טיול מפונקים של חודש, האח מתעקש על מלונות דרכים עם ג'קוזי
וחדר כושר וישן כל שאר הזמן, הוא נוהג בביואיק ומלטף אותה
מאחוריו כי אבא לידו ומביט בה במראה.
ואז חוזרים לארץ, רשום לאוניברסיטה, מחפשים דירה, מוצאים בית
ערבי במלחה עם גינה, הוריה מתעקשים לעשות מסיבה לכמה שכנים
ומשפחה, מגיע היום ומשאית נעמדת בפתח עמוסה כיסאות והוא מרגיש
שאכל איזה לוקש, הוא עולה לאופנוע ונעלם משאיר מאחוריו שלט עץ,
"מושב אורות" ודוהר לבאר שבע וחוזר אחרי שעות, האורחים כבר
יושבים על הדשא הרך והוא מאובק התיישב בשולחן עם הוריו ושתק.
אחכ הוא סיים פילוסופיה בהצטיינות ועברו לעתלית כדי שילמד
בחיפה פסיכולוגיה ויעזור לאבא בעסקים, הוא עשה את התואר הראשון
השני שלו בשנתיים עמוסות והתחיל תואר שני אצל פרופסור שוסטר
שהיה תלמיד של סקינר בהרווארד וחקר אנטילופות באפריקה ובחר בו
כממשיך ועוזר במחקר על שימפנזים ביו סי אל איי, והוא היה מאושר
ואהב את החיים ואת דפנה ואת דני שחזר וצד חזירים ושתה קפה תחת
עץ התות של שכניו הערבים ושוסטר השתגע והלך המחקר והוא עבר
לקלינית וישב עם הבנות בדינמיקות והן כעסו עליו שאינו מתחלק
ותומך ורצה לעזוב אבל לא היה לו נעים מאבא שרצה עוד מסגרת על
השולחן ולא היה קשה אז הוא גמר וביריד התעסוקה חיפשו אנשי
טיפול לפנימיה אז הוא ודפנה הלכו להם לטפל בנוער השוליים של
מדינת ישראל. אחרי שנה נמאס לו, הציע להביא חיות והשנה 88 ואין
עוד זאוטראפיה ואין לו מושג בחיות. והם הסכימו נראה להם
"שיק", פנימייה עם משק חי טיפולי בהנהלת פסיכולוג , אז הוא
הלך ולמד וקנה כבשים ואחכ למד עוד וקנה גם סוסים ואחכ הביא
לפגועים של ממש חיות קטנות ללטף והיו לו צבאים וקופים ועייטים
פצועים וארנבות וסנאים ותוכים ומה לא והוא אהב את הנוער כמו
שאהב את חייליו בשיריון, פשוטי עם שמחים בחלקם, אז הגיע בן
טיפוחיו שלומי אותו סחב מ-30 תיקי משטרה למשרת
היי טק ומחשבה בהירה על חייו.
בינתיים דפנה עזבה עם שני ילדים, הוא ביקש ממנה לחזור למושב
והבטיח לבוא כל שבוע ולהיות בעל למופת ואב וזה עבד חצי שנה
ודפנה התעברה בפעם השלישית, אז נידחפו המישפחות ונשרף הגן.
אז הגיעה אוסנת לשנת שירות ונשארה לצמיתות, הוא אז בן 32 והיא
בת 18.
חמש שנים עוברות וסער מתחיל לרקוד על שולחנות בית הספר בבאר
טוביה ולאיים על המורות.
הוא לוקח אותו אל הבית שלו ושל אוסנת ביד נתן ולפעמים טוב להם
ולפעמים רע להם וסער לא אוהב אותה, והוא רק רוצה שיהיו שמחים
כולם וכל כך מאושר בבנו שחזר ובכלל.
ואז איריס אחותו מצלצלת אליו ואומרת שאבא מת בירדן במלון ויש
טלפון לאמא ונדבר מחר על הסידורים ומנתקת והוא נחנק. שנים הוא
מכין את ההלוויה של אבא ועכשיו כל מה שמעניין אותו זה לנסות
לבכות.
אחרי זה כבר לא היה כיף ביד נתן כי אחרי החליבה היה רץ מהר
להגיע לחיפה לעסקים וחוזר לחליבת ערב וכבר לא היה לו זמן ללטף
כל חיה ולדעת בדיוק מועד המלטה. אז הלך ופתח לאוסנת מסעדה ועזב
את החווה וחזר לחיפה. ואוסנת שבסוף גם היא מגיעה לגיל שלושים
ורוצה ללדת והוא כל כך מסכים. וזמנו בידו ובליבו יודע שיחזור
לנדודיו וירשום עוד פרקים בסיפורי מעלליו ובינתיים שמח בחלקו
ואוהב את אלוהיו ומתחיל לצעוד אל החצי השני, אל שארית חייו. | 