סגרו את הים, סגרוהו
בעננים !
סגרוהו בעננים שחורים
מתקדרים !

הניחו לגליו להתערבל לבדם-
כחולים, ירוקים,שחורים,
שקופים ושל תכלת,
כשמי אלוהים.

גלים קצרים, גלים מתנפצים ,
גלים מקציפים, גלים ארוכים ,
גלים ארוכים שנושמים כפילים,
כחיות עתיקות מעימקי מעמקים  ,

גלים ארוכים מושכי שובלים ,
לבנים , לבנים ,לבנים וכחולים.
ארוכים ופראים, בעלי צינורות,
בלוריות עטורים, מקציפות, לבנות,
מתעגלים, נופלים, בקצף גוועים,
שוב חוזרים, שוב חוזרים ובאים.

לפעמים אוהבים הגלים, מלטפים,
לפעמים אכזרים, את הכל מנפצים,
אך תמיד הם יפים, כה יפים ,
כה יפים.

הניחו לים הכחול ,השקוף ,הירוק,
שנוסע, ממריא כה רחוק, כה רחוק...
הניחו לים לבדו, לבדו.
רק אני אשב על חופו, לידו ,

אל מול פני ארמונות-עננים אחייך,
שקיעות של צבעים מרהיבים אברך,
בגוונים של שמש, זהב וכחול,
ותכלת משחיר, וורוד וסגול,

אביט בשחפים
ואחלום-
לבדי, לבדי, אראה בחלום
את הים הרחוק וחולות,
וגלים רחוקים, וספינות-
מפרשים לבנות ונופים,
וחופים מלאי אנשים ונשים וילדים...
וכולם כה יפים...

נא סגרו את הים,
נא הניחו לים לנשום,
נא הניחו, הניחו-נא לנו לחלום...