גיל וינשטיין / געגועים לחורף חם |
הקפה מהביל
האופק עדיין אפלולי
והסוכר צף לו בהיר
והעיתון פרוש כשחר
וסביבו מודעות אבל
עפות ברוח מתוך צער
של טעם הבל
אני קורא לעצמי בקפה
אולי אני נואש
אך תמיד בגהנום מין זה
אני מנסה מחדש
גם ברדיו דיווחו
על אנשים מתים
בטח גם הם ניסו
לקרוא בספלים קפואים
אך תחת אנחה מתוקה
אני נזכר בימים
שבהם הכוס רעשה
בלילות חורף חמים...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|