[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דיקי סמבן
/
חברים מספרים

הדברים הבאים מיועדים למי שלא הכיר את רן, אז מי שהכיר את רן
מתבקש לעזוב את החדר

התכנסתם כאן כדי לשמוע על רן, אבל אני לא יכול לספר לכם על רן
- הוא התפרק ליותר מדי חתיכות ואני לא יודע מאיפה להתחיל....
אולי כדאי להתחיל מהכובע. רן היה מאפיונר, זו האמת. הוא אהב
אנשים לפי מידת הקרבה שלהם למאפיה, וזו גם הסיבה שתמיד היו לו
מאות דיסקים באוטו, אלא היו דיסקים מזוייפים שהוא נוסע למכור
לערבים בתמורה לסמים שאותם הוא ימכור לילדים בבצפר שיבואו אחרי
זה להופעות של "נזק".
היה משהו בכובע הזה. זה מסביר למה הכובע נעלם מהמקום שהיה בו
הפיגוע. כנראה שמישהו באמת חושב שאם הוא יחבוש את הכובע הזה
הוא יהיה רן. אז אני רוצה לומר לך שאתה טועה, אתה צריך גם
מעיל, ואתה צריך גם שלכל החברים שלך יהיו כובעים, ואז אולי יש
על מה לדבר.

רן אהב חיות, אבל יותר מזה הוא אהב אותן גופות. אני חושב שהוא
אהב גם חתיכות, לפחות לקראת הסוף.
רן אהב נשים, אבל יותר מזה הוא אהב כבשים.
רן אהב נשים, בעיקר בגובה כזה... לא, סליחה, זה היטלר.

לרן היו את הרעיונות המוזרים ביותר בעולם. פעם אחת הוא התקשר
אלי 4 פעמים כשהייתי בשירותים רק כדי לשאול אותי על ההופעה
האחרונה שלו. כל פעם עניתי "חרא". מה אתם רוצים, הייתי
בשירותים. אני לא ידעתי אם הוא מדבר על ההופעה ההיא שהוא שכח
בה את הטקסט או ההיא שבה צעקו לו "נזק הביתה" על ההתחלה - אוי,
שכחתי, זה היה כל ההופעות...
לרן היתה סבלנות. פעם אחת אני ושמעון שיחקנו שחמט במשך 3 שעות,
ורן ישב שם בשקט והסתכל עלינו. הוא אפילו לא התחיל עם החברה
שלי שהיתה במקום. אולי הוא נרדם, אבל זה לא מסביר את זה
שהעיניים שלו היו פתוחות והוא דיבר.
לרן היה אוטו, ולא היתה לא בעיה להסיע את כל מי שרצה לאן שהוא
רצה. בעיקר לאן שהיא רצתה.
אני זוכר פעם אחת שמישהי היתה צריכה לחזור הביתה אחרי איזה
סרט, אז רן הסיע אותה ואת כל החברות שלה בלי שהיא תבקש. רק
שהוא לא הסיע אותה לבית שלה אלא לבית שלו, והם לא יצאו משם רק
כעבור ארבע ימים.
יכולת לדבר עם רן על כל דבר, וגם היה לו מה לומר על כל דבר.
כששאלתי אותו מה דעתו על מלחמות שוורים בספרד, ענה לי שעדיף
לאכול בפפגאיו מאשר בבלק-סטיר. ועכשיו הפפגאיו נשרף, מה נעשה?
טוב, גם רן נשרף, יש בזה משהו סמלי.

היתי רוצה לספר לכם על השיחה האחרונה שלי איתו, אבל הפיות שלנו
היו מלאים באוכל אז לא אמרנו כלום. אבל לפני זה היתה לנו שיחה
עמוקה מאוד. אני אמרתי "בוא נשב בבאז-סטופ", ורן אמר "למה לא
במייק'ס פלייס? זה מקום טוב, יש בו ג'ם סשן".
בפעם הבאה שאתם מדליקים נר נשנה לזכר רן, אל תעשו את זה, כי רן
לא היה פירומן. עדיף שתחבשו כובע, ותנסו לספר בדיחה. אם זה לא
ילך, תנסו לאכול את הכובע, כי הרי רן אהב לספר בדיחות, וגם אהב
לאכול.

אם הקטע הזה מצחיק אתכם, יופי, זו היתה המטרה של רן. אם לא, אז
זה לא משנה כי כבר שילמתם בכניסה. וזו הייתה המטרה שלי.

לילה טוב.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ועד מתי רשעים
יעלוזו?!




בוליביה לצרצר,
והדיון מתחמם...


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/6/03 4:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דיקי סמבן

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה