שתרד הבינה ממרומי השמים
ותכה בשורשיה העמוקים של העקשנות הקבורה בעמקי תהום האדמה,
וטעמה המר עוטף את פירות השנה שזה עתה נקטפו
בשכבת כפור דקה ודוקרת, טעמה לוואי של רקבון.
שתרד הבינה ממרומי השמים
ותכה בשורשיה העבים של תפלות השגרה החדשה
שמאיימים בתזוזות קלות להפיל את כל בנין האמון שהיה ואינו
ורק צילו החיוור מזכיר מגדל של קלפים מט ליפול.
שתרד הבינה ממרומי השמים
ותאיר באור ישן וחם את האמת שיכולה להיות
כשאורה אינו מוגזם ומסנוור,
ובמשק כנפיה תמלא את החלל שנפער בשלום.
שתרד הבינה ממרומי השמים
שתקיף בבטחון הישן הנעים המוכר
תרגיע, תלטף, שתתן את התשובה.
שאדע את הסיבה.
13/05/03 ירושלים |
