לאחר שקיעת השמש,
לפני זריחת החמה.
חושבת כל לילה על אמש,
ובאשמורת לא ישנה.
זוכרת רק אותך.
ואת מבטך.
כמו פרח רענן,
שניצב לו בגן.
בגן דמיוני,
בגן בראשי,
בגן הלא מציאותי,
כמו חלומי.
חלומי רק עליך,
רק על עיניך.
רק על זיכרוני,
מחובר עם מראך.
וכמו אש שניצתת מחדש,
זיכרוני מתרענן.
חוזר למציאות,
כבר לא ישן.
ופני עצובוצ נהיו,
דמעות זולגות בלי הרף.
כי כמו כולם בחיים,
אני רק טרף.
טרף לדמיון,
לייאוש.
כי אתה, לא באמת קיים,
כי אתה, הנסיך על הסוס-הלבן.
בחלומי, שלא קיים.