טוצ'ה בר / הנפש שהולכת לאיבוד |
ועכשיו זה כמו חרסינה,
הנפש שהולכת לאיבוד.
כל דבר נוגע,
כל דבר פוגע,
כולך עצובה,
וקשה.
מרגישה לבד, אבל לא לבד באמת.
נמאס לך מהרגע,
מחכה שיחלוף,
יושבת בתחנת ביניים בדרך לשומקום,
אין עובר ואין שב,
את כולך שם, עכשיו.
אין לך לאן, אפילו שחיפשת,
ואין לך מושג למה,
למה את לבד?
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|