השמיים היו כל כך כחולים עד שאי אפשר כבר לתאר את הכחול. לא
נותרו מילים להביע את התרקמות אורות הלובן בכחול העמוק הרוגע.
כמו שמיכת טלאים אלפי כוכבים הסתכלו על עיניה בתחינה. אל
תאמיני לחיוך השפתיים, אל תסתכלי אל לובן העיניים המסנוור, אל
תביטי אל תוך העיניים היפות, הטובות, המשלות האלה.

עוד אלף ימים תחשבי עוד על אותן עיניים וחיוך ומבט פולשים אל
תוך גופך מבלי שנגעת. האצבעות מלטפות את ידך שוב ושוב, עוברות
ומחליקות על פרקי האצבעות והפה לוחש, צועק, בוכה- אני אוהב
אותך. אלוהים שלח לי מלמעלה מלאך קטן שילמד אותי איך לאהוב.

ושמיים גדולים וכחולים הופכים לחדר לבן וקטן. קטן וחנוק, אין
בו אויר לנשום אין בו מילים ואין בו רגש. לא יכלתי לומר בו
"אני אוהבת אותך" , רק לנענע בראש לאות הן בכל פעם שנקרעו
התפרים. שמיכת טלאים חלשה. הלב נרעד, תופים בראש, בחזה,
בידיים, בכל מקום.הלב שלי עומד להיקרע. תפסיק לדבר, תעצור רק
לרגע, תן לי רגע אחד לנשום, תן לי לצאת החוצה, תן לי לברוח
ממנו, אלוהים- אני אוהבת אותו.

שברירים שברירים של ליבי מתפזרים התוך החדר מי שרוצה שיבוא
ויקח. שברים חדים, חותכים, פוצעים את כל מי שיגע. אסור לגעת
בי.
מלאך קדוש, טהור, שונה. אי אפשר לגעת בגוף לפני שנגעת בנשמה.
יעברו עוד ימים רבים עד שנשמתי תחלים מאותו גיבור שנתן לי אהבה
ולקח לי את החיים. ברגעים כאלה אני רק יכולה לזעוק בבכי
תמרורים-  נגעתי.