את הקסם שבשקט והשקט שלך הוא המעוף שלי.
את האור בקצה המנהרה ואני מקנה לך את המנהרה
שבקצה האור.
את בנית לי מגדלים, שברת לי חומות של עצב-
אני שברתי לך הכל.
את האושר היחידי שלי, מצאתי בך כל דבר אפשרי-
את, בסופו של דבר לא מצאת בי כלום.
שברונך הגדול נותן לי הכוח להכאיב לך יותר.
הצער שלי עושה לך לבכות
לבכות על בכיי, לבכות על דמעותיי- על כאבי.

עכשיו הצטערתי, אולי קצת מאוחר, אולי קצת אחרי שהותרתי
בך מעט ליותר מדי...
אולי אחרי שלקחתי לך הכל.
אמרת לי ( אחרי שמצאת מעט רסיסי חיים מוטלים על הכביש שלנו ),
שהשקט שלך הוא הנצח שלך
שהשקט שלך יכול להיות מורעל בכאב.
פרח אחד, מחומרים של אהבה, זה שנשאר אצלך
שמעתי שהיום ברגעים של צער הוא מצדיע לך בכאב

...ומה! גם הפרח, שמעתי התייבש...