כמו בני האדם
אנחנו
מסוגלים
לירות צרורות שתיקה.
לראות גלימות אדומות נחתכות
כנפיים מקוצצות
עד העצם.

אלא שלא אמור להיות כאן דם.
בהיעדר גוף נכנסים ויוצאים נקי
קליעי המקלדת.
אני למילותיכם  
לא מצאתי פצע יציאה.

אני
בשר ודם ולהבה

כמו מלאכים
גם אנחנו מסוגלים
לחבק אבק שריפת מילים
להקשיב רך
לפעימות חרסינה
לסדקים המתאחים
תחת גבס הלב.

הדם מעוור מלידה,
על כן ממעטים מילים
שנכנסות עמוק ונמסות לאיטן
חותכות את פני העור
ומקווים לרוך,

ועדיין קורה שנותרת צלקת קטנה
באוזן הפנימית ואי אפשר יותר
הלוואי ויכולתי להביא לכאן
מלאך או פיה, שינפנפו קלות בכנפיים
ונוכל שוב לשמוע.