[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







טל רפאל
/
דייש

אני והרגשות שלי צובאים על דלת ביתך היום בבוקר. לפני שאור
ראשון חיוורוני הקיץ ליום החדש, מפתחות המכונית כבר התניעו
בדרך אליך.
אני לא יכולה להגיד עכשיו, שלא ידעתי מה אני מתכוונת לעשות.
כל הלילה לא ישנתי, חיכיתי ששעה הגיונית אחת תבוא ותסדיר את
הסבך הבוצי של המחשבות שחוללו אצלי בראש. ניסיתי להפנים שלא
ממש משנה לך מה אעשה עם עצמי. שהקירות השקופים שלך לא חדירים
בשבילי. שאני עוד רפלקציה על יחסים שיגמרו. אבל לי זה לא שינה.
את הלב שלי זה לא יכול כבר להחזיר לקדמותו הקשוחה, הבררנית.
אני מניחה שככה ניצחו כל האהבות הגדולות, רק שכאן זה רק אני
והגדלות בעניין.

כבודת המשא הרגשי שלי ואני, מחנים מאחורי הסוברו הישנה שלך
מתחת לאלון הזקן, מעבירים אצבעות קפואות של שלהי החורף על
הדפיקות בפח. כמעט ונכנסתי לך בטמבון האחורי וסידרתי לך עוד
שקערורית. בשביל להרגיש טוב.
כל הנסיעה הרצתי תרחישים על מה יקרה כשאגיע.
אולי תהיה ער, קוטף עלים לתה של בוקר. ודאי תעמוד ותמולל עלים
בשרניים של מליסה. מהמטבח יבקע אור חמים מזמין, ואתה תחלוט לנו
שתי כוסות שיעלו אדים וניחוחות. אולי תלטף לי את הלחי, אולי
תצבוט לי. אני יודעת שתתיישב בגבך הערום אלי, ותבקש קצלה כמו
חתלתול.
הבטן המתהפכת והעצבנות הזו, שבין בכי מבוהל נטוש, ובין כוח
רצון אדיר להכאיב לך עד שתאלם בת קולך האחרונה אל תוך העילפון,
משלחים אלי הדים מציאותיים יותר.

אלפי השדים שעוררת בי מניעים אותי אין עצור בשביל הבוצי למובאת
הכניסה לביתך, מניצים בי את מה שאומר, קומטים את זוויות הלחיים
על שלא יעבור עצב את פי.
הכלבים שלך מרחרחים אותי ואד מהביל מרכך את זוויות לסתותיהם
השמוטות בכניעה, את התיק אני מניחה על מעקה הבטון השזוף בטחב,
מתכוונת לא לחצות את סף ביתך.
כשנפגשנו רציתי שתציל אותי.
צבעתי אותך באדום ולבן, וסירבתי בעקשנות אופיינית ללב צלוב
באשליות, לראות את חוסר הרצון שלך אלי. עכשיו אני כאן. באתי
לסגור מעגל סימטרי של אבל חי.
כבר מזמן לא ראיתי, לא בכיתי, לא קיללתי אותך בנשימה עצורה. על
הדלת שלט חום וירוק, כאן גרה המשפחה שלך, ולא אחרת.  

אגרופי קמוץ מתדפק על דלת כבדה, נוקש את לבבי פעם נוספת על
חומות בצורות שלך.
בת קול תפילה עולה בשקט מן הבית, מעירה אותי, מעירה את אלוהיך,
בנך האובד הנמצא.

ולאחר.
ידי הנוקשת נרתעת חזרה אל צדי גופי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בועז לא מאשר לי
לפרסם את הדבר
הבא:

כל עוד בלבב
פנימה
נפש יהודי
הומייה

-מישהו יכול
להגיד לי למה?

תודה,

נפתלי


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/5/03 1:32
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
טל רפאל

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה