שעזבנו את העיר
השארנו אחרינו חורבן
לא נשאר לנו דבר לעצמנו
לא ביקשנו את הים או את הזמן
את אמרת שזה, לא הוגן לחיות ככה
בלי רמזים לפתרון
בלי הסברים
אני הטחתי בפנייך את הכול
את זרקת עלי
את כול מה שלא הגשמנו
מה נשאר לנו, אחרי שהעיר לקחה מאיתנו הכול?
ברקע שומעים
קולות של הדי התפוצצויות
חשבנו שזה הסוף
בפנים ביקשנו, שזה לא ייגמר עוד
בדרכים נטושות
בבתים ריקים
שכבנו מחובקים,
את הראש הפננו לכיוונים שונים
ידענו שהסוף יגיע
גם אם נצטרך לברוח עוד
לא נשאר לנו דבר לעצמנו
ואת לחשת לי
אל תפסיק לחלום
באמצע הלילה מתעוררים,
אין עיניים רק זיעה קרה
אין משהו לחכות לו
רק געגוע ישן
זה הפחד שמעיר אותנו כול לילה מחדש
מה רצינו בכלל להשיג
בצוק מול הים
חיפשנו דרך לרדת, אל החיים
אלה שהמשיכו בלעדינו
קראנו את הביקורות
את השלטים שהפנו אותנו למקומות זרים
שם ידענו להיות אנחנו
שם ידענו להפסיד הכול בלי בושה
שני אנשים, שעדיין לא מבינים
שיש כללים,
והמפסיד מעולם לא קם על הרגליים
תביטי על פניי אנשים
הם יודעים יותר ממה שאנחנו צריכים
סיפורי ילדות שלא משתנים,
רגעים של שתיקה מביכה
אנחנו תמיד בורחים מהם, למקומות אין חזרה
ואת אומרת לי, שעדיף להישאר בחוץ
מאשר להתרסק על הקיר
אז נוסע מהר יותר בשביל להספיק
הגוף שלנו הופך לאחד
ואת מטיחה בי את כול האשמה
שעזבנו את העיר, לא נותר לנו דבר
מכרנו הכול
את הבגדים, הדירה,
את הנשמה שלנו פירקנו לכמה חלקים
ומסרנו אותה בתחנת מעבר
מביטים ביחד על שמיים חשוכים
אני מנסה להתקרב
כמה פעמיים נוכל לומר אותם דברים בלי להתכוון
לשום דבר?
שני מפסידנים בעולם שברגע אחד, מגביר מאפס למאה
תקשיבי מותק, אין ניצולים, אין הגנות
באמצע הלילה, נתעורר ונגלה שהכול חלף
ועדיין בועט בנו
מה זה משאיר לנו, אחרי הכול אין לנו דבר
את מטיחה בי בדידות
אני זורק עלייך את כול הפחדים
עכשיו יש לנו כמה דקות
אם נתחרט, נגלה שהעיר עדיין השאיר פתח צר לכניסה
לא נקבל דבר חזרה
רק קירות שיחכו לנו, רק את ואני,
כן זו העיר שעזבנו, זו העיר שחזרנו.