לוקח את השירים שלי
כרך אחד
עטוף בסרט כחול
זורק אותו לים
יודע זה לא יעזור
לנצח את הפחדים
לנצח את הכול
זורק אותו
שיאכלו הדגים
את כול מה שרציתי להיות
החלומות הכי גדולים
אשליות רעות
ואת המילים שמנסות להיות יפות
אני מוחק בטוש שחור
ככה החיים שלי נראים יותר פשוטים
בלי חמש שורות
שאין לי מושג מה רציתי לומר
אהבה אחת נעלמה, שנייה טבעה בים
אני רוצה לברוח,
לעלות על מטוס, להיעלם
להיות זר בהצגה הזאת
לא רוצה לכתוב יותר
את מה שאני מרגיש
כמה חשבונות אני פותח עם עצמי
סוגר הכול מתחת לשמיכות
שקר ונעים
לוקח כרך שני
מעלה אותו באש
אני יודע זה מטורף לחשוב שמילים אומרות משהו
זה בסך הכול מלחמה בלי חיילים
והפנים שלי לא משתנות
לא משנה כמה אני מביט במראה
שוקע עמוק בתחתית
ולא מצליח להירדם
במקום אחר להתעורר
האנשים סביבי יודעים כול כך הרבה
עד שנדמה שאין להם סיבה אמיתית
לפחד
שהידיים יפסיקו ללטף אותם
והשירים שלי עכשיו הם אפר
ולעולם לא קורא בהם שנית
לגלות מי זה אני
זה מפחיד אותי
לדעת שכול מילה שהמצאתי על דמות מקרית
היא אמיתית
היא עומדת כאן
זה אני
שטובע בתוך כוסות קטנות
וההצגה נמשכת
כול תנועה של הגוף מחושבת
זה אני שמפחד
שאני מרגיש לא אמיתי
לאט זה מתפקע מתוכי
כרך שלישי כבר לא יהיה
זה מטורף לחשוב שמישהו באמת יושב ומהנהן
אומר לעצמו "כמה כאב, כמה אמת"
לא, החיוך הזה שלא יהיה לי לעולם
איש לא ידע
מה זה השיר שמתאבד עכשיו מבניין גבוה
ישר אל האדמה
ואני כותב על מסע אל עצמי
זה כמו יומן חיים מחולק לפרקים
חמש שורות ואחרי זה עוד שלושים
מילים גבוהות כול כך נמוכות
ואישה דמיונית שעולה לי בראש
וברקע זמר מתוסכל כמו זמר ליווי
מי אני לעזאזל?
כוס אחת גדולה שנשפכת אל תוך הפה שלי
ככה הידיים שולפות עוד מספר פרטים מתוך הראש
אני מפחד לדעת שכול זה אמיתי
אז הכול עולה עכשיו באש, ואחר כך יבוא הכלב שישתין על הכול
יאמר לי בטח בלי להשמיע קול
"הנה עוד חלום שלך מתאדה"
"ואתה חשבת שלהיות מישהו
זה רק להיות בתוך עצמך"
אני נשאר בתוך עצמי
ואת השירים משאיר, לחיים יותר טובים.