בערב שלא נגמר
נמשך עד שבוע הבא
באתי אלייך זונתי לרציף מספר ארבע
עם בקבוק מלא, וגוף מרוסק לרסיסים
יכלת לראותי מבפנים
בלי לשקר לי בעיניים
זונתי, סיפרתי לך עלי ואת חייכת
לא חיוך של אושר
לא חיפשתי אחת עם תקוות שווא
שתספר לי על עיר נטולת מוקשים
את זונתי, לא סיפרת לי
על בית בפרברים, בעל ושני ילדים
ישבנו כול הלילה
גם שהאור הפציץ אותנו
לא ידענו להתחבא
את ואני, איבדנו תחושה של חיים
היינו שני אנשים שידעו ללכת
לא ידעו לאן, לאן רצית להגיע זונתי, שהיית ילדה?
בואי אמזוג לך עוד כוס, או שתהיי כמוני ותוורי על כללי המשחק
אספר לך, על אישה יפה
כזו שרוצים לתת לה
והיא לוקחת הכול, לבד
המלחים יושבים רחוק מאיתנו
מחכים שמשהו יגיע מן הים
ואני כבר איבדתי את הרצון
היא באה וחייכה, נתתי לה הכול
זונתי, נתנו לך פעם הכול?
את לא צריכה לענות
בואי אמזוג לך עוד כוסית
קחי סיגריה
אומרים שמתים רק פעם אחת
מה שמדהים, שזה קורה בפעם היחידה שאנחנו חיים
את יכולה לצחוק עכשיו, זה מותר
אצלנו, אצלי ואצלך אין כללים
עפנו מן המשחק
יושב על הרציף
אין שום סירה שתיקח אותי מכאן
גם ככה החיים נשברים תמיד בנקודה
שאי אפשר לחזור חזרה
תביטי על המנורה שנדלקת ונכבית
בכול שתי שניות בדיוק
מה היא מסתירה מאתנו,
ממה היא עוזרת לנו להסתתר?
זונתי ברציף ארבע
ספרי לי על החיים
איך הם מביאים אותנו למקום הזה?
אני מתחבא זונתי, אבל הם תופסים אותי
לא מוכן למכות, ערום מכול הגנה
אין לנו כסף, להמשיך מכאן
אין לנו בית, אין לנו חצר גדולה לשחק בה כמו ילדים קטנים
זונתי אולי תשתי
הלילה עדיין לא התחיל מחדש
ספרי לי על לילות של זרים
שהם באים והלכים
ואת נשארת עם הכאב שלהם ספוג בתוכך
אספר לך אני, על בחורה יפה
שאת רואה אותה
את מצטערת שהעולם נברא, עם אלפי דרכים ואלפי אנשים
ואת לא היחידה איתה
זונתי, מקווה שאני לא מכאיב לך עכשיו
הפנים שלך מספרות לי הכול
גם שאת שתקת כול הערב
את מכירה אותי יותר טוב מכול אלה שהולכים ברחובות
עוצרים לרגע, מביטים ואז ממשיכים
בואי נשתה עוד קצת לחיי
החיים שאין להם הוראות, אין להם כללים
יצאנו שנינו מן המשחק
פליטים של רכבות מהירות, ואוטוסטרדות חסרות שלטים
לא ידענו איפה לרדת, לא ידענו איך לעלות
זונתי, אני הולך עכשיו
ומשאיר אותך למלחים המביטים, לים הגועש
שתעברי אצלי בחוב
אל תהססי לעלות
נשתה קצת, נחשב קצת את העבר
כמה הוא עלה לנו, כמה הוא השאיר לנו ביד
זונתי ברצף ארבע, עכשיו זה שוב בוקר
שום דבר לא מתחיל, הלילה לא גמר דבר
רק שנינו אוחזים בעצמנו, כמו נאחזים במשהו שתכף יטבע
ואני? אמשיך לחכות לה, אולי תעבור ברחוב שלי
תיקח הכול, ותשאיר משהו שאוכל לבוא אלייך שוב
מתפתל, כבוש, חסר משמעות.
תחכי לי ברציף ארבע, זונתי.