"אני מתחילה להיות מודאגת מהמיומנות שלך בתחום הזה" היא אמרה
וצחקקה לעצמה.
הוא לא הגיב, ועירבב גרם אחד של גראס משובח עם טבק שהוציא מתוך
אחת הסיגריות שלו. עד מהרה יצר לעצמו קססה משובחת וגילגל אותה
באצבעות מהירות ומיומנות אל תוך נייר שהכין מבעוד מועד.
הוא הושיט לעברה את הסיגריה המאולתרת, והיא הכניסה אותה לקופסה
מיוחדת בתיקה. "אני מתה עלייך!!!" אמרה ונתנה לו נשיקה.

הם יצאו מן הבית, והמתינו מספר דקות בחניון עד שיגיעו שאר
חבריהם. לבסוף הגיע רכב המיצובישי-לאנסר הלבן של עידו, ואותת
שמאלה לפנות אל תוך החניון.
כמה צעקות שהזכירו את הימים הטובים של מועדון הצ'אפס נשמעו,
כמה נשיקות הוחלפו, ועד מהרה הם ישבו בתוך האוטו, עושים דרכם
לעוד בילוי לילי באחד ממועדוני תל-אביב.

הנסיעה נמשכה תוך כדי צעקות וצחוקים רבים. אין ספק. הם היו 4
אוחצ'ות כבדות. כל אחת יותר רעה מהשניה, ועוד סטרייטית אחת
שהצטרפה אליהם לבילוי ונהנתה מכל רגע.
משהגיעו למועדון המיוחל וחנו את הרכב במקום, התעכבו בו עוד שעה
קלה על מנת לקבל אספקת אלכוהול שוטפת מבקבוק האבסולוט החדש
שנקנה רק שעה לפני-כן. הבקבוק נגמר תוך זמן קצר, והם נכנסו אל
המועדון.

עידו, שי, מתן, יובל ואפרת. כולם על הרחבה. וכולם נעים בתנועה
אחידה לצלילי "ווג" של מדונה. מתן ואפרת פורשים לעישון קל
בשירותים, וחוזרים אחרי כמה דקות.

"ליאור!!!" צעק לפתע מתן כשהבחין בו. הם נתנו נשיקה והתחבקו
ארוכות.
ליאור היה האקס של מתן. הם נפרדו לפני שבועיים אחרי כמה חודשים
של קשר. מתן זכר הייטב את המשפט "תראה, זה לא מגיע לשום מקום,
חבל להמשיך...", וכן - היה קשה לו. הוא אפילו בכה בכל לילה,
וקיווה שלא יפגוש את ליאור באותה מסיבה.
הוא גם הבין טוב מאוד שבנקודה הזו הערב שלו נגמר.

כמה משפטים הוחלפו ביניהם. אפרת נעלמה בינתיים. "תכיר מתן, זה
אורן - החבר החדש שלי" אמר ליאור והכיר ביניהם. מתן לחץ את ידו
בחוסר רצון, אמר לליאור להתראות ופרש לשבת על הכיסאות שהיו
בצד.

ליאור רקד על הבמה עם אורן ועוד כמה חברים. מתן ישב בצד והביט
בו עמוקות. הוא סקר אותו מלמעלה עד למטה: שיער שחור בתספורת
אופנתית, גבות מעוצבות, עיניים ירוקות בוהקות, אף מחודד,
שפתיים חושניות שהוא הכיר כל כך טוב כל נקודה בהן, גוף לא רזה
מידי, אבל בנוי בצורה טובה, עור בהיר, וידיים גבריות עם עידון
קל, שאותם נהג להחזיק במשך שעות בתקופה בה היו ביחד

האלכוהול והעישון נתנו בו את אותותיו, וראיותו נעשה מטושטשת.
הוא ישב שם במשך שעה קלה והמשיך לבהות בליאור.

לפתע ליאור והחבר החדש שלו התנשקו.
באותו רגע, קפא העולם מול עיניו של מתן. הרקע התכסה כולו
בשחור, והדבר היחיד שראה מנג עיניו זה אותם - בנשיקה לוהטת
שנמשכה מספר דקות.

הוא הרגיש את הסין ננעצת עמוק בבטנו. לאט לאט, עוברת כל
סנטימטר בדרך. הם נפרדו לרגע ונעו לכיוון השירותים. הוא הלך
אחריהם כמהופנט. מזיז באיטיות אנשים מדרכו, ומבטו לא זז מהם
לרגע.
הכל נע בסיסו כמו בהילוך איטי של סרט רע.

הם נכנסו לאחד מתאי השירותים, והדלת ננעלה. במשך חצי שעה עמד
מתן בחוץ, כשהוא שומע רק דבר אחד. את קולות ההנאה שלהם.
הם יצאו החוצה והבחינו בו. "מה קרה?" שאל ליאור כשהוא כולו
שטוף זיעה. דמעה ירדה מעינו של מתן.
ליאור השפיל קלות את מבטו, והלך.

אפילוג
הלילה הזה עבר. כולם חזרו הבייתה והמסיבה נגמרה.
למען האמת - גם היום, כמעט חצי שנה אחרי, אני יכול להרגיש קצת
כמו מתן. אני אפילו יכול להבין אותו, ולדעת מה הוא הרגיש בכל
שניה באותו לילה, ביום שאחרי, בזה שאחריו, וגם היום.

הלילה הזה מוכיח שיש דברים שלא ישכחו לעולם. לא בזכות הזמן,
וגם לא בזכות האלכוהול.

(מוקדש לי, ולכל האנשים שפעם אהבו. פעם.)