אתה כל הזמן דיברת על כמה שהוא לא היה טוב אלי, טוב בשבילי.
ואני הסכמתי איתך, כי נכון, הוא פגע בי, אבל אתה יודע מה?
הוא לא השלה אותי ולו לרגע.
הוא לא שיקר ואמר שהוא אוהב אותי.
הוא לא הבטיח לי הרים וגבעות.
הוא לא שיקר ואמר שהוא רוצה "הפסקה",
הוא אמר את האמת, שהוא רוצה להיפרד.
הוא לא לחש מילים מתוקות וסתמיות.
זה לא מדהים? איך כל הדברים הנפלאים שאמרת, כל אותן מילים
קסומות, נמחקות במחי משפט אחד סופני, טוטאלי, קטלני.
אני לא רוצה לדעת מה משמעות הדברים שאמרת, לא רוצה להקשיב
להמשך המשפט שלא נשארתי לשמוע. זה באמת משנה? נפרדת ממני וזה
הכל.
למה או איך... זה לא מה שימתיק את הגזירה.
הוכחת שוב את התיאוריה, לצערי.
נותרתי שוב לתהות מה לא בסדר בי, שהרי, אם הכל בסדר בי לא
הייתה חוזרת על עצמה התבנית הנוראה הזו, נכון?
מה אני אמורה לעשות עכשיו? היש משפט שמישהו יגיד שיגרום לי
להרגיש טוב יותר?
אתה יודע שאני אוהבת אותך?
אתה יודע שכבר החלטתי מה לקנות לך ליום ההולדת- שחל רק עוד
ארבעה חודשים?
אתה יודע שהיום, בדיוק היום, קיבלתי מרשם לגלולות, רק בגללך?
אתה יודע שהיום אנחנו ביחד חודש?
מזל טוב.
לא, באמת, מזל טוב. אולי כדאי שתצא לחגוג, אחרי הכל, חודש עם
החברה.
זו שרצית שנתיים!
אני מתקשה להבין. ברגע שהתנשקנו, ברגע שהייתי שלך, היית
בעננים, הגשמת מה שרצית כל כך מזמן, ולעומת זאת לא נראה שיש לך
בעיה להעיף את הכל לאלפי עזאזל עכשיו. מה זה אמור להביע???
אבל באמת, כדאי שתחגוג, זה מאורע מרגש לכל הדעות. אני? לא לא,
אני לא אצא לחגוג איתך, זוכר? זרקת אותי!
טוב חפיף, יבוא אחר אחריך. וכשהוא יזרוק אותי אחרי חודש ושבוע,
פלוס מינוס, יבוא אחר. ואחרי שהאחר...
טוב, הבנת את העיקרון.
ואני אמרתי לעצמי... הוא לא יפרד ממני אחרי חודש ושבוע, הוא
אמיתי!
אתה יודע מה אמיתי? הטמטום שלי, אין אמיתי ממנו.
אוף, אני עצבנית נורא.
אני חושבת על זה שהייתי רוצה אותך לידי כדי לנשק ולהירגע, אבל
נזכרת ש... (כמה פעמים עוד אוכל לומר שזרקת אותי?)
יאללה מותק, צא לחגוג, חודש שלם של אושר וטוב, בלי בעיות, בלי
סימני פרידה, רק אהבה, המון ממנה.
צא לחגוג, בייבי.



מוקדש לבייבי, שזרק אותי ביום שבו חגגנו חודש יחד
He always had great timing