רק שלא יהיה כמוני
אתמול במזל טוב נולד לי בן ,יפייפה, במשקל 3.200 בלונדיני פשוט
מדהים אפילו הבכי שלו מקסים הוא מזכיר לי נורא את אמא שלו, רק
שלא יהיה כמוני.
אחרי שההורים ביקרו אותנו בבית החולים וישבו איתנו יום שלם
ואחרי שכל קרובי המשפחה והחברים שהגיעו לברך עזבו הלכתי לשבת
ליד המיטה של אשתי, שנינו מחייכים כמו אחרי הפעם הראשונה
ששכבנו והחזקתי לה את היד ולטפתי עד שנרדמה. לא שמתי לב ועברו
כבר יומיים ובכלל לא ישנתי. פעם ראשונה מאז הלידה שאני לבד,
החלטתי לצאת לעשן סיגרייה  למרות שבדרך כלל אני לא מעשן אבל
הייתי חייב תירוץ לצאת מהמחלקה.
בחוץ היה טיפה קר תומר נולד בסוף אוקטובר ממש לפני החגים, השעה
הייתה כבר כמעט שתיים בדיוק 48 שעות עברו מאז שהוא יצא לאוויר
העולם. מצאתי את עצמי יושב לבד על אחד הספסלים בחצר וחושב.
רק שלא יהיה הומו זה הכי חשוב ולא כי יש לי משהו נגדם בתור
אנשים אבל זה יהרוס את כל התוכניות ורק שלא יהיה ילד של אמא
,כמוני, למרות שיש לו אמא מדהימה הייתי רוצה לראות אותו משחק
אותו משחק כל היום ברחוב וחוזר הביתה שחור כולו אחרי שניצח.
הלוואי והוא יהיה חכם אבל לא חוכמה של בית ספר חוכמת רחוב כזו
שתהפוך אותו בגיל 8 למלך  של כיתה ג' ותהיה לו חבורה משלו וכל
הילדים הגדולים יאהבו אותו בשכונה. שיגדל שיער וילבש בגדים
מגניבים ויעשה עגיל בלשון וילמד לתופף וכל מה שרציתי לעצמי.
והלוואי שיהיה הראשון בכיתה שמנשק בחורה והיא תהיה הכוסית של
הכיתה הלוואי וזה יקרה בגיל 14 בלי כל הבולשיט הזה של הגיל
הנכון.
ורק שלא יחכה יותר מדי וישכיב כמה שיותר בנות עוד בתיכון
ושתמיד יהיה מספר אחד וכל מקום שהוא יכנס אליו יסובבו את הראש
ושילמד קפוארה ויהיו לו רבועים בבטן והוא יוציא 700 בפסיכומטרי
בלי להתאמץ בכלל.
לנשף סיום בתיכון הוא יגיע עם הבחורה הכי מדהימה בשכבה וקעקוע
ענקי על הגב, שילך לצנחנים ויהיה גיבור אמיתי שזוף ויפה והכי
חשוב שיהיו לו עדיין ריבועים בבטן, טפחתי על הכרס הקטנה שלי.
בגיל 27 הוא כבר ינחה את מסביב לעולם של איל פלד ויראה את כל
המקומות הכי מדהימים בעולם , שיטפס על האוורסט ויהיה מיליונר
ויגשים את כל החלומות שעוד לא חלמתי.
רק שלא יהפוך לאיזה בטטה שיושב וחולם בהקיץ כל היום ויבחר
אחרון בכדורגל של יום שישי בשכונה וישב ללמוד שעות על גבי שעות
וישרוף את הילדות על סרטים מצויירים וגלישה באינטרנט ומשחקים
בלגו ורק שלא יחכה עד לצבא לנשק בחורה ויעביר את כל התיכון
בצפייה למשהו למשהי שלא ישתה יותר מדי ושלא יעשן שלא יברח
מכלום, שיהיה חופשי.
אני יושב כאן על הדשא של איכלוב כבר עברו שעתיים ואשתי בטח
מחפשת אותי. כולי טרוד הראש מלא במחשבות לאיזה חוגים לרשום
אותו וכמה צריך לחבק אותו ולשחק איתו ואם כדי להניק אותו ואיפה
נוסחת הפלא שתהפוך אותו לכל מה שאני רוצה, בשבילו.
אני חייב לבדוק אם האוצר הקטן שלי נושם.
אנחנו נסתדר יופי, רק בלי לחץ.