אהבתי.
דממת שקט הופרעה בידי צוחק בלתי נשלט ורק עמדתי שם, חצי בפנים
וחצי לבד, והצחוק התגלגל להלצה משונה שידעתי שתשאר כזיכרון
חצוב על חומת השיש שהייתה ליבי.

אהבתי.
רגעים קטנים של טירוף או רוגע קבוצים לאחד, בסרט אהבה ומסירות,
שתי תכונות שנידונו להכחדה בעידן זה של טכנולוגיה מתקדמת
מידי.

אהבתי.
אמת מתעלמת ובעיקר איפוק והדחקה, מעבר יש אומנם עולם בנוי על
שברי בקבוקי בירה זולה שנשכחה כבר מזמן אל תוך באלגן אינסופי.

אהבתי.
כן... ולמרות זאת עוד אוהבת...