מדוע מסעות מתחילים,
מדוע מסעות  חייבים להסתיים,
אתה לא היית רק בני,
היית חברי הטוב.

אני לא יכול לתאר את הכאב,
אני לא יכול להכיל את הכאב...
ניסיתי לראות את צעקתך,
אני לא אשכח כמה ניסיתי...

עכשיו כל מה שנשאר הם זכרונותיך,
עקצוץ קטן ומוזר בכול הגוף,
ואת התחושה מקפיאת הדם שאני מקבל
כשאני מבין שהגעתי יותר מדי רחוק, אי אפשר לחזור...

אתה עכשיו  חופשי מהכאב והלחץ של חבריך,
אך אלה שהשארת מאחוריך לעולם לא יהיו חופשיים כמוך,
הם נשארו עם אהבתך גם אחרי עזיבתך...
ובזמנים שבהם ההיגיון רחוק מדי כדאי להמצא,
הם שוב רואים אותך.

אתה רץ חופשי בשדות אין סופיים,
אני יכול לראות אותך צוחק שוב.

עפר לעפר אבק לאבק חול לחול...
בשדות גן עדן או באש הגהנום...