הלכנו בעיר, ברחוב הראשי. ידינו שלובות זו בזו.
עצרנו בקיוסק המזדמן הראשון שנקלע לדרכנו וקנינו סיגריות.
היינו אחרי ערב סועל אצלי בבית וליוויתי אותה לביתה הלא כל כך
קרוב.
השיחה התגלגלה. אסוציאציות מטורפות רצות בראש, ונורות מהפה.
דבר מוביל לדבר. נושא גורר נושא.
"התחלתי להביא ביד בכיתה ח'", הודתה בביישנות, חיוך עדין מתוק
תופס את מקומו על פניה הרכות.
כיעורה הגרוטסקי הפך ליופי עדין בשעה כה מאוחרת בלילה, כשהכל
היה עוד חשוך.
"ועכשיו?" שאלתי.
"עכשיו אני לא צריכה", צחקה ועיניה נצצו. "יש לי אותך".
אז הבנתי שמשהו פה לא בסדר...

היא לא ירדה לי. לא הביאה לי ביד.
אף פעם לא הזדיינו.
בכל פעם שנפגשנו היא רק שכבה על הגב, ואני נתתי לה לגמור.
הייתי משחק בניצני שדיה הלא מפותחים, מלטף את ישבנה השטוח,
ועובר לאיבר מינה עם שתי הידיים והלשון, משקיע מאמצים כבדים על
מנת להביא אותה לסיפוקה.
אך היא בשלה.... כלום!

אז הבנתי שמשהו פה לא בסדר...