חלפו שבעה
ואין שיבה
מסתתרת מאחורי חומות של שתיקה
לא שלי -
שלה.
גם שלושים עוד יעברו
ולא תהיה מצבה
המת עוד חי
באהבה.
נושם,
רושם,
לא מרגיש אשם;
על כאבה הצורמני
על חלומה היומרני
על רצונה החודרני
להיות אני.
לא יהי.
אני זה אני
ואין מקום לפולשני.
"אז מה אם את אמא שלי?!"
צועק במלוא גרון.
יצאתי מהארון. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.