בדרך לתרומת דם מצאתי קובריאנט בתוך ארגז תפוחים.
באותו רגע, לא ידעתי כלל שמדובר בקובריאנט.
'תראה' אמרתי לעצמי והצבעתי על הקובריאנט,
'תפוח שכזה עוד לא ראית'.
כשהייתי ילד קטן עם צמה ושביל בצד, היינו הולכים כל המשפחה
לבית של סבתא לאה. בטלביזיה שודרה הסדרה הקומית "מי הבוס?",
הייתי צופה בה דרך החלון של חדר האוכל עד אשר סבתא היתה מגיחה
מהמטבחון, כשבידיה הרזות סיר מתכת מעלה אדים.
טוני דנזה ואליסה מילאנו נשכחו במהרה;
'ממליגה!' הייתי צורח באושר. 'ממליגה, ממליגה, ממליגה!'
'אתה רעב מתנצ'וק, נכון?' היא היתה שואלת אותי על אף שידעה את
התשובה.
'כן ספתא, הכי רעב בעולם כולו'.
התעמקתי בקובריאנט, הוא בלט היטב בין כל התפוחים.
'מעניין' קבעתי, 'ראית פעם דבר דומה?' לא ידעתי מה להגיד
לעצמי, זאת הפעם הראשונה שאני מביט במשהו כה תמהוני.
'ראיתי פעם צב בלי שריון' אמרתי בגאווה,
'ביג דיל, זה גם אני ראיתי' השבתי בגסות.
'ברומניה, היינו מתכנסים כולנו מסביב לממליגה' סבתא היתה מספרת
לי בקול צרוד, 'ואז, אבא שלי, שהוא הסבא של אבא שלך, היה מוציא
חוט תפירה מהכיס בחולצה ומנסר את הממליגה לחמש פרוסות, פרוסה
לכל ילד.'
'זה מאד מעניין, ספתא', שיקרתי, 'אולי גם את תנסרי את הממליגה
לחמש פרוסות.' היא הביטה בי בפליאה, הבנתי שאמרתי משהו אסור.
'אתה רעב מתנצ'וק, נכון?' היא שאלה אותי על אף שידעה את
התשובה.
'כן ספתא, הכי רעב בעולם כולו'.
הקובריאנט לא נע. נגעתי בו בעזרת מקל, הוא לא נע.
שני גברים כרסתנים עברו בסמוך אלי ומשום מה נעצרו.
- 'ווילבור'.
- 'כן'.
- 'קל לי להבין מדוע נזקק בגין, בנאומיו, לכל כך הרבה ילדים
קטנים ורכים.'
- 'אתה צודק'.
כשהלכו הגברים הכרסתנים, עקבתי בעיני אחריהם. שני כתמי זיעה
מחוברים לבני אדם, התרחקו באיטיות ולבסוף נעצרו מתחת למנורת
רחוב כבויה.
שוב הבטתי בקובריאנט. באותו רגע, לא ידעתי כלל שמדובר
בקובריאנט.
אחרי הארוחה, היינו מתיישבים בסלון הלא מרווח של סבתא.
'אני באמת מצטערת' היא נהגה להתנצל 'זה לא בסדר שאין לי משהו
מתוק להציע לכם, איזה מוצארט קוגל, או לפחות צימקאו'.
'זה בסדר סבתא' היינו אומרים לה בעדינות 'יש לנו בבית'.
בדרך כלל, כשהיינו מדליקים שנית את הטלביזיה, כתוביות הסיום של
"מי הבוס?" היו רצות על המסך. ברגעים אלה, הייתי שוקע בספה
המגרדת וחולם על מערות נטיפים ועל לקקנים בטעם תות שדה.
מאז ומתמיד אהבתי תות.
'אפשר לנסות לאכול את זה'.
'אתה חושב?'
'אממ...כן. מי יודע, אולי זה טעים כמו תפוח'.
'ומה עם הקוצים?'
'תאכל גם אותם'.
נגסתי בקובריאנט. טעמו היה שונה משל תפוח. למען האמת, טעמו היה
שונה מטעמם של כל המאכלים שידעתי עד לאותו הרגע. הדמעות החלו
שוטפות את פניי, נזלת יצאה מהנחיריים, מפלים של ריר געשו מתוך
פי ומצאו דרכם לסנטר הכפול. הכל נראה לפתע תפל, חסר כוח משיכה,
תהומות קיפצו לנגד עיני, מחשבות ריקדו במרכז המעגל, חבילות
צחוק בעבעו בקצה לשוני.
'מלבורן כה רחוקה!' אימצתי את גרוני בכל הכוח 'הרי זוהי
התמודדות בין לא-שווים', הצבעים התפצלו והתפצלו - כחול, ורוד,
ירוק, לבן 'קשרי אבזם מצויים תמיד' סגול, כתום, שחור, צהוב
'תחנת מיתוג חשמל היא מיותרת'
אפור, חלב, שממית, שממית, שממית, שממית, שממית, שממית.
נפלתי על האדמה.
מי זה שם? |