ניסיתי לדבר איתך, להגיד לך, לשתף אותך, אבל זה בלתי אפשרי. זה
נתקע לי בגרון, וגורם לי לתחושת מחנק מגעילה שגורמת לי לרצות
למות. למות. כמה פעמים חשבתי על זה. אבל החלטתי שלא, לא ניתן
לעולם הזה את התענוג במותי המוקדם. כולם פשוט יצטרכו לסבול
אותי עוד קצת, או אולי עוד הרבה- אני לא שולט בהכל. אבל
שיתפוצץ העולם, אני לא אתן לך את התענוג בלחזות במותי בטרם עת.
אני אקונן על קברך לפני שאני אמות. ובזה אני כן שולט. אבל למה
למות, אם אפשר לחיות, ביחד. אולי בגלל שאת לא מוכנה, את רק
רוצה לשחק משחקים של ילדים מפגרים. אין לי זין לזה. עכשיו שאני
חושב על זה, למה לא למות? אולי לתת לך את ההנאה במותי, אבל
לגרום לכולם להאשים אותך. ואת, אשר לא תביני מה רוצים ממך,
אחרי הכל את בתמימותך משחקת באנשים, בסוף תישארי לבד, כמו
שמגיע לך. לבד. אז אולי זה לא יהיה כזה נורא למות, מפני
שההרגשה שלך לא תהיה שונה משלי, שנינו נהיה לבד, בחושך
אינסופי, קר לנו ואבודים. אז זאת אומרת שבמותי אני אקח איתי
חלק ממך? אהרוג גם אותך? אני מניח שזה בונוס לדרך... ואם זה
נכון, במותי חלק ממך יבוא איתי, זה אומר שיש בינינו קשר מסוים?
אם במוות, אז אולי גם בחיים? לא יודע. כנראה שאני אצטרך למות
לפני שאני אדע.