טיק, טוק, טיק, טוק.
תדירות חסרת פשרות.
הוא עומד מולי, יותר נכון לומר, אני שוכב מולו. הוא מביט בי
באדישות שכמעט נראית כמו זלזול. זה בוודאי רק נראה ככה בשבילי.
אתה יודע, בגלל ה... מצב שלי. אני יודע שזה נשמע מטורף, אבל
אני חושב שהוא מנסה להכניס אותי לתרדמת. זה כאילו הוא ממש
מתאמץ לגרום לי לעצום את עיני.
טיק, טוק, טיק, טוק.
המטוטלת שלו מבצעת תנודה חוזרת ונשנית.
אני מרגיש איך כל העולם מסתובב בתוך ספירלה שהולכת וקטנה. יותר
נכון, הולכת ומתרחקת. מסביב, החושך של העייפות אופף אותו. אני
מתנגד. אני מבין מה הוא מנסה לעשות לי. אין לי זמן! אני צועק
עליו, אין לי זמן לשטויות האלה! נכון שזה מטורף?
טיק, טוק, טיק, טוק.
הרעש המונוטוני לא מפסיק.
לאן הוא מנסה לקחת אותי? הוא סופר אחורנית. אני לא בטוח מתי
הוא התחיל אבל אני יודע שלפני שהוא יסיים אני ארדם. זה מה שהוא
אומר לי. אני ארדם, אני אהיה רגוע, אני לא יידע דבר מהטירוף
שהולך בחוץ. אני אשכח את החרדה שאחזה בי לפני רגע, ואישן כמו
תינוק ללא דאגות.
טיק, טוק, טיק.
הכל שקט, כשלא חושבים על זה.
אני עוצם את העיניים ונרגע. אני מעדיף את זה על להביט בו. אני
לא יכול לעמוד בפני הלחץ הזה, כאילו תקרה של מאה טון יורדת
לאיטה על ראשי. אבל עכשיו, כשהכל חשוך ורגוע, והדפיקות החוזרות
ונשנות כבר לא נשמעות יותר, עכשיו אני יכול לנוח. עכשיו
הסבלנות האדירה שלו כבר לא מרשימה אותי. הכוח שלו על המחשבות
והרגשות שלי כבר לא מפחיד אותי. אני מכיר אותו, אני לא צריך
לפקוח את עיני כדי לדעת שהוא לא מנדנד את המטוטלת שלו מול עיני
הסגורות. הוא אינו מתקתק לאוזני הישן. הוא מחכה לי, בשקט, לא
זז. אבל כשאני אתעורר הוא יקפוץ לדום, יתגלה לפני במלוא המרץ
העיקש והכוח השרירותי שלו, מוחץ כל אפשרות לחנינה, מבטל כל
ניסיון להתנגדות. הוא יהיה שם, ללא סימן לעייפות, ועדיין נראה
כאילו הוא רץ לאורך כל הזמן הזה שישנתי. הוא ערמומי, זה, לא
נותן לך להירגע לשניה. כי ברגע שלא תשים לב הוא יחזור אלייך עם
מטען דחוף של חרדה. לרגע תחשוב שהוא מוותר לך, כמו עכשיו
לדוגמא, שהיית עסוק בסיפור הזה לרגע, וכבר הלכו חלפו לך חמש
דקות מהחיים.