סיפור הוא כמו סקס.
קצת הגזמתי?
חכי עד שאני אתחיל.
כשאתה מזמין מישהי לצאת אתך, כשאתה עוד לא בטוח בכלל אם ייצא
מזה משהו, שאתה מרגיש את הצמרמורת של ההתרגשות עוברת לך בכל
הגוף, כמו שהיא עוברת בכל פעם שעולה לך השראה במוח ואתה חושב
עליה והיא זורמת כמו חשמל בעצמות וכמו אש בעורקים, חמימה, זה
כמו לקבל רעיון לכתיבה.
כשהיא מסכימה ואתה בטוח שזה הדבר הטוב ביותר שקרה לך אי פעם,
שאתה יודע שזה הדבר הטוב ביותר שקרה לך אי פעם, כשאתה מרגיש כל
כך מאושר שפשוט בא לך לרוץ ולזרום ולהמשיך ולהגיע לסוף אבל
באותו זמן אתה כל כך נהנה מהתחושה הזאת שאתה לא רוצה שהרגע הזה
יעבור, אז זה כמו להתחיל לכתוב את הסיפור.
כשאתה יוצא אתה והדברים הולכים טוב ואתם מדברים, והיא צוחקת,
ויש ביניכם נגיעות קטנות כאלה, ואתם מבינים אחד את השניה באופן
מושלם, הכל מושלם, יש דיאלוגים, יש יופי אמיתי בעולם שסביב,
הכל כל כך מושלם, אז זה כמו לסיים את האקספוזיציה.
כשאתה מגיע אליה הביתה ושואל:
נו, נהנית מהסרט? מהמסעדה?
ואז אתה עוד לא בטוח אם היא תרצה להיפגש אתך שוב, אבל היא
אומרת שהיא תשמח להיפגש שוב בקרוב, ואתה יודע שעכשיו אתה בדרך
הנכונה,
זאת הדרך הנכונה, נכון?
אז זה כמו הספקות שיש לך שאולי מישהו כבר כתב את זה, ואז אתה
מבין שזה באמת משהו מקורי ואמיתי שלך.
כשאתה מגיע לדייט שני וכבר מתחיל להרגיש נוח אתה אז זה כמו
להתחיל לכתוב פרק ראשון של העלילה עצמה.
כשאתה מגיע לדירה שלה והיא מזמינה אותך לקפה, שזה כמובן הזמנה
לסקס-אחרי-הדייט, אז זה כמו להתחיל את קו העלילה ולא לדעת
בדיוק לאן הוא ייקח אותך.
כשאתם שוכבים בפעם הראשונה זאת ההרגשה הטובה ביותר בעולם, זאת
אופוריה כזאת של הצלחה ושל סיפוק ושל שלווה ושל שקט נפשי שזה
כמו להיות בתוך חלום, זה כמו לחלום את הסיפור שאתה כותב, לחיות
אותו, ליהנות מהכתיבה עצמה ולשקוע לתוך העומק של הסיפור.
כשאתם נפגשים שוב, ושוכבים, ומבלים ביחד, אז זה כמו להיכנס
לרצף של כתיבה, שכל מה שאתה רוצה בחיים זה לחזור לזה, לזרום עם
זה, ליהנות מהקשר שלך ולראות איך משהו שהוא חלק ממך גדל
ומתפתח.
כשאתם עוברים לגור ביחד, ואתה מגלה כל יום משהו חדש שאתה אוהב
אצלה, שאתה נהנה מחברתה ואתה נותן את כל כולך בשבילה, זה כמו
להבין שיש לך כאן סיפור ארוך, לפחות נובלה.
כשהיא מגלה שהיא בהריון ואתה מופתע כל כך מזה שאתה בקושי שם
לב שאתה מרוצה מהעניין, שאתה מאושר מהעניין, וזה כמו שלא תכננת
שזה יצא כל כך טוב, ולא שמת לב וזה הפך מסיפור קצר לרומן
רציני.
אז, זאת הדירה שלך? אוקי, את רוצה לשבת כאן קצת?
וכשאתה מציע לה נישואין, ואתה מתרגש כמעט כמו הפעם ההיא שהצעת
לה לצאת אתך רק שעכשיו זה כבר יותר רציני, עכשיו זה באמת, זה
הכל או כלום, אבל באמת הכל, אז זה כמו לדעת שאתה באמת עומד
לסיים את הספר הזה, כן, ספר, והוא הולך להיות רב מכר.
כשנולד לכם ילד ואתה כל כך גאה בזה, שיש לך משהו שיישאר אחרי
שאתה תלך, חלק ממך, משהו שהוא יצירה שלך, שעשוי ממך, שהוא
המורשת שלך, אז זה כמו לסיים לכתוב את הספר בטיוטה הראשונית
שלו.
כשאתה משקיע את כל החיים שלך ואת כל הזמן והאנרגיה שלך בילד
שלכם, ומחנך אותו ומלמד אותו על החיים ורואה איך הוא נהיה
בדיוק כמוך, כמו דגם ייצוגי שלך ושל אמא שלו, אז זה כמו לשבת
ולהשקיע את כל החיים שלך בעריכה ושכתוב של הספר עד שהוא
מושלם.
כשהבן שלך משיג ציונים טובים, או שאולי הוא מביא הבייתה את
החברה היפהפייה שלו או כשהוא מראה כשרון בכתיבה כמו שאתה
הראית, אז זה כמו לפרסם את הספר ולהרוויח כסף מהאמנות שלך, שזה
עושה אותך אפילו יותר גאה ממה שהייתה כשרק סיימת את הספר.
כן, קפה נשמע טוב.
ויש גם את השירה, שזה כמו סקס, רק עם קונדום.