רוצים להכיר את עצמנו בצורה הכי טובה.
כל המשחק הזה של להיות "מושלם",
כלפי כולם-
מאוד מתיש.

ואתה אומר לי:
"תבטאי מה שאת באמת מרגישה,
בין אם זה לטוב או לרע
ככה את לעולם לא צוברת בפנים
פחדים, כעס או שנאה"

ואני עונה:
"האמת היא שמבחוץ אני נורא שמחה
אבל זה רק מעל פני השטח
כי בפנים אני נורא עצובה"

ואתה בתגובה:
"אוי, אם הייתה בידי אהבה לתת לך,
הייתי משכיח ממך את זה העולם המטורף
הייתי עוטף אותך בכל האהבה הזו
ומה יתן וכך"


ואני-
עוצמת עיניים.
מביעה משאלה.
ואולי פעם
נהיה ביחד,
אני ואתה.
נתבל את תכונותינו האמיתיות
בלי כל לחצי היום יום של החברה.