רון, ילד ממוצע בן 12, יש לו חברים, משפחה נחמדה, חדר אמבטיה
גדול יחסית וחיים נורמליים לחלוטין... אבל לרון יש שתי בעיות
גדולות שהוא שומר בסוד מהיום שהוא גילה על קיומן. הראשונה היא
שהוא בנאדם פשוט כמשמעו, מטומטם. אם אתם צוחקים, דבר ראשון-אתם
אנשים חסרי התחשבות, ודבר שני זה לא מצחיק... הוא באמת מטומטם,
וזה מתבטא בכל יום ויום מחייו. כשהוא הולך לספרייה, כשהוא בבית
הספר, כשהוא מכין שעורי בית, (קבלו תיקון, כשהוא חושב על זה
שהיום המורה צרחה עליו שהוא לא מכין שעורי בית) ובעוד
סיטואציות שונות ומשונות.
לדוגמה, כשהוא נכנס לספרייה הוא שאל את הספרנית אם כבר יצא
הפרק ה-1,237,456 של היפים והאמיצים. כשהיא עונה לו שהיפים
והאמיצים זו תוכנית טלוויזיה ולא ספר, ובספריה משאילים ספרים,
הוא צורח שהיא מטורללת על כל הראש ויוצא משם בריצה אופיינית של
פיבי מחברים ובבכי נוראי כמו של תינוקת שהרגע לקחו לה את
הסוכריה.
הבעיה השנייה שלו, שהיא בעצם הבעיה העיקרית, היא שלרון החמוד
שלנו יש עודף הורמונים משוגע. כן כן, עודף הורמונים. הבנאדם
חרמן כמו מייקל ג'קסון בלי סקס עם קטינים במשך 6 שנים בערך.
מכיוון שבעייתו של רון היא בעיה גנטית, הוא לומד להתרגל אליה
בדרכים הכי סבירות שיש. רון כבר ניסה את כל הפתרונות שעלו לו
לראש, אבל בכל זאת, לאיזה פתרונות מתוחכמים אפשר כבר לצפות
מילד מטומטם עם עודף הורמונים בן 12?!
יום אחד, רון החליט להייעץ עם חברו ההומו שלומי שמאוד אוהב
בובות. שלומי עלה על פתרון לא מאוד חכם אבל יכול לעזור. הוא
הלווה לרון את אחת מהבובות שלו, למעשה, דובי קטן, מפה נלקח
השם-דובון... בעזרת הדובי רון יוכל לשחק עם הדובון בכל פעם
שתעלה לו לראש תמונה של איזה כוסית מפלייבוי עם חזה מפה ועד
להודעה חדשה... רון הנואש שלנו, כמובן מיד הסכים. מאז ועד
היום, שנתיים לאחר מכן, רון כבר בן 14 והדובון שלנו כבר לא
דובון, אלא דוב (אבל אנחנו נמשיך כהרגלנו לקרוא לו דובון) רון
והדובי חברים טובים וצמודים.  זהו הסיפור המופלא שחיבר בין רון
והדובון שלו.
עוד מעלילותיהם של רון, הדובון ושאר חברים בהמשך..!