|
כבר קירות שלמים בניתי
סורגים הצבתי מסביבי
דלתות של רגשות סגרתי
כך הכאב לא יכנס
מחשבות רוקנתי
כשרציתי ליטוף
ואין תקווה של ילד
כשאתה לבד
הילה של בדידות
ואני נחושה
רחוקה מן הצער
קרובה אל אדישות מפחידה
וכל מלחמותיי תמו
כשהחיוך שלך פרח
וכל הבטחותיי טבעו
בירוק עיניך. |
|
|
היא התקרבה אלי
ושאלה: "אתה
נראה לי מוכר,
אתה מהסביבה?"
הסתכלתי עליה
ואמרתי: "אני?
לא, אני לא
מכאן"
(ניל
אמסטרונג-"יומן
מסע") |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.