עלה מתקמט נושר מהעץ,
דמעה ראשונה מעיניה זולגת.
קופידון התייאש והשליך את החץ,
ואהובתי שלי, עדיין דואגת.

גל מתנפץ אל המזח,
רוח שורקת צוואה אחרונה.
דמעה שלישית מעיניה נוטפת,
כי הסוף מתקרב ובא.

ההרים צורחים זעקת מוות
אש מתלהטת, שורפת תקווה.
חול משתולל, מחניק נשימה
לבה מתפרצת מאדמה יבשה

עננים שחורים מכסים השמיים,
והדמעות ממשיכות לזלוג.
קופידון מת, מוטל על הארץ
רק תזכרי, שאין צורך לדאוג.

                         

                            כי אני כאן בשבילך. תמיד