אוגד נב רחש / לאות |
לזרוק את האבן מעל כתפי,
הן עייפות מהמשא.
שב עימי והקשב, הבן, אולי גם תעיר,
שאדע.
שלא אטעה, זכור את מה שאני אומר.
תעד כל מילה, כי לאחר שיצאה מפי, כבר
לא אזכור אותה שוב.
זכור את מילותי, וחזור עליהן שוב,
שאשמע, ואולי אבין,
למה אני בעצם מתכוון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|