הקטע הבא מוקדש לך, מיכלי, שלי או לא שלי - הפעם שתדעי שזה
רק בשבילך.

מסתכלת לך מהצד על הכל, חושבת שכל מה שרואים ככה הוא מוצג,
והכל בשבילה והכל לה, וזאת היא ולא את. וככה את רואה את זה.
אני יושבת מאחורייך, נוגעת לא נוגעת בשיער המתנפנף עליי, רואה
את עינייך מבצבצות מהדמעות שכבר אין להן כוח לנזול.
מתרוממת מתיישבת, נושכת שפה ומלפפת עוד קצוות שיער סביב האצבע,
תוהה מה לעשות עכשיו. עכשיו כשלך הכל מובן, כשבעצם את לא רואה
שהחידה רק התחילה.
רוצה לקום, רוצה לחבק, רוצה שתדעי שאהבה כלפייך היא בלתי
סופית, והיא ממני, והיא רק בשבילך ורק שלך.
והרבה רוצים, מאחוריי שורות שורות של אנשים שרוצים לא רוצים
לנחם, לחבק. להגיד לך שהם פה בשבילך ושכל הברה משפתייך היא
פקודה בשבילם.
ואת, את מסתכלת קדימה, לא רואה את שביל ההערצה שמשתרך
מאחורייך, לא רואה כמה אוהבים אותך וכמה היא, אותה אחת שאת
רואה, מתגמדת לרגלייך לאור כולנו.
לאורך.
האור שלנו.