רגעים קטנים של אושר
עושים את ההבדל,
בין שלמות של גוף ונפש
לכוחו של ההרגל.

להביט לתוך עינייך,
לגלות בהן אהבה,
לקרוא מחשבותייך,
להתמזג עם התקווה.
של אנרגיה מפכה,
אל על נוסקת, ממריאה,
מקיימת הבטחות,
משלימה את הבריאה.

לתנות באהבים,
לאהוב בין הסדינים,
לחוש בחום המתפשט בפנים.
בחולשה האוחזת כשמתחבקים,
כשמלטפים,
כשנוגעים,
בחיוך המתהווה,
בסומק המתפשט בפנים.

להקשיב לנשימותייך,
כשעינייך עצומות,
לשאוף עמוק ניחוחותייך,
להשתכר מן הריחות.
להתפעם מיפי פנייך המשתבח עם השנים,
כמו יין טוב, ארגמני,
בשדה אדום של שושנים.

לנצור בלב את הרגעים,
זכרונות הם, פיסות חיים.
לשמר הציפייה,
ההמתנה ללא נודע,
לרגע קטן של אושר,
לרגע הבא.

לשתול פירות של אהבה,
להתפעל מנביטתם,
להתרגש מתמימותם,
להסתנוור מזוהרם,
להיכבש מחיוכם.
להתגאות בחכמתם,
להגן עליהם
מן העולם.

כשהלב מחסיר פעימה,
נמס כשעווה,
ברגעים קטנים של אושר,
ברגעים של הארה,
כשפירות אהבתנו,
מגישים בחזרה,
עוצמות נשגבות של אהבה.

להתעטף בכיסופים,
כשאת הקן הם עוזבים,
להתמזג בעולם,
לבנות חיים.
למחות דמעה כשהם שבים,
להקשיב לסיפורים,
להנהן בראש במקומות המתאימים,
להתמלא געגועים.

לימים אפורים, של שגרת חיים,
לניצוצות המופלאים של אותם רגעים,
שהבליחו, כך סתם, ללא תובנה,
שהחדירו לנשמה את האמונה.
שרגעים קטנים של אושר,
הם ליבת החיים,
שרגע קטן של אושר,
הוא ממד נסתר של אלוהים.

לשלב ידיים,
להביט אל השקיעה,
להקשיב לאדוות המים,
להתפעל מן הבריאה.
לחרוט בסלע, מילות אהבה,
להבטיח נצח,
לשמר את התקווה.

לתת לדמעות לזלוג,
בבליל של עצב ושמחה,
בוהקות הן על לחיינו,
תרות אחר קצת מנוחה.
נחות על שפתותינו,
מלוחות הן ואוגרות,
רגעים קטנים של אושר,
כמיהה לזכרונות.

אך כשעינינו נפגשות הן,
מבעד למסך הדמע,
הבזק מסמא של אושר,
פורץ מתוכן,
בונות עוד רגע.

רגע אחד נוסף של אושר,
של אחדות של גוף ונפש,
של אביב פריחות וסתיו
כי רגעים קטנים של אושר,
מאבדים את עקבות הזמן,
כל עוד את בי מאוהבת,
ואני בך מאוהב.