ב - 5 ביוני 1967,
רעשו של טנק ישראלי ראשון,
הפליח לעמי המזרח התיכון,
על שרשרת דמים
נטולת קצץ;
ארוכה כנהר איתן.

השמש,
להטה כקלחת ברתח;
האדמה בערה,
באש להבות.

מחרחרי המלחמה הזאת,
ידעו היטב,
במה יסוכמו תכליותיה;

דעתם הבחינה מראש,
שבששת הימים,
לא יחדל מעגל זוועות.

אך הם הלכו עם הראש בקיר;
כשור נחש מצח,
כל נדבך הבקיעו.

שדה המשוכות האיום,
אותו החלו לזרות,
נמשך ונמשך!..

כסער רוחות תזזית,
נשב המלחמה,
מוסיף לרחף מעל ראשינו;

בהימשך סופת חזיז וברק,
לעולם, כהר געש,
ארצנו תזעף!


ערב יום - הזיכרון לחללי מערכות ישראל - 05.05.2003